אור בקצה המנהרה
הולכים לכיוון חדש...?
היום הבאתי את הילד אליי הביתה. הוא ישן אצלנו. בן הזוג הכין הכול בבית. אם יש משהו שעושה לו טוב זה להיות אבא. ברגע שהוא ראה את הילד, הוא השתנה לגמרי. פתאום הוא מחייך.
לא דיברתי איתו על כלום ממה שהיה. מתעלמים. זה לא קיים. פתחתנו דף חדש… אולי. לא יודע מה יהיה בהמשך. אבל עכשיו הוא נראה הרבה יותר חיוני, פעיל, אוהב, נוגע…
ואני? כאילו כלום לא קרה. אני בטוב. בא, מחבק, אוהב, מסתכל, מרגיש… אני מקווה שזה יפתח פתח לדבר על הדברים שוב ולקחת את זה למקום חיובי.
אני אופטימי. מגיע לנו גם ימים כאלה.
