לא יודעת
הדכאון מושך אותי אליו עמוק עמוק עמוק.
מה אני הופכת להיות כשאני בדיכאון. מרגישה שזה מכסה אותי ואת כל מי שאני, מחליש אותי. לא יודעת כבר מה צריכה לומר או לעשות
תחושה של חוסר אונים וכאבי גוף ונפש. בא לי לשבור משההו, את קיר הכאב ושכל הרגשות שתקועים שם יצאו ואולי משהו ישתחרר סופית
קשה לי לחיות וקשה לי למות. נמצאת בבין לבין. מיואשת מעצמי, מרגישה שפוגעת בקרובים שלי..כי מתרחקת, לא מרצון.
מוות אף פעם לא היה הפתרון אבל הוא קורא לי מדי פעם לחיבוק נצחי
אני דוחה אותו כשהפנים של המשפחה שלי קופצים, לא מגיע להם את הכאב הזה וכרגע זה מה שמחזיק אותי.
