פוסט לא אופטימי

לא יפה לי להיות זועפת. אני יודעת. זעפני ורגזני יצאו לטייל. זעפני נפל. מי נשאר? שניהם. רגזני כעס שזעפני נפל. וזעפני זעף שרגזני לא נפל. אולי רגזני יותר חבר מזעפני? כי רגזני לפחות מרגיש חמלה. סוג של. זעפני עצוב. כל כך עצוב. נמאס לו. הוא עייף. הוא מותש. הוא מיואש. זאת המילה, מיואש. כן. מיואש.

זעפני איבד את אמא שלו לפני כמעט שלוש שנים. לזעפני יש סיוטים נוראיים מאז. גם לפני שהוא איבד את אמא שלו היו לו סיוטים, אבל אחרים. שטלטלו אותו, אבל הוא הרגיש בטוח כי בבוקר, או בלילה, אפילו אם היה חלום רע, היה לו למי לרוץ ולבקש חיבוק ולספר. גם אם הוא בכה, גם אם הוא צעק. גם אם הוא לא הבין איפה הוא נמצא. אמא הייתה שם כדי להזכיר לו. להחזיר אותו.

זעפני נזכר בכל מה שקרה חודש לפני. ביום שבו הוא התעורר מאוחר ללימודים, וראה את אמא שלו מבולבלת. הוא דיבר עם אמא שלו, ואמא שלו דיברה איתו עליו. היא אמרה "הכנתי אתמול אוכל לזעפני". ולא רק שהיא לא הכינה אוכל לזעפני אתמול, היא גם לא זיהתה את זעפני, הבן שלה, כשהיא סיפרה לו עליו. זעפני פחד. פעם ראשונה בחיים שהוא הבין את פחדני. עם חוסר האונים הזה, עם הבעתה. עם התלישות מהכל. זעפני חייך לאמא שלו עם דמעות בעיניים ואמר לה "אמא, אני זעפני. אני פה, איתך, טוב? אני פה. אני זעפני, ואני פה". ואמא שלו המשיכה ושאלה "איפה גילה? אני מחכה לה, היא ישנה פה, ועכשיו אני לא רואה אותה". גילה היא האחות הגדולה של אמא של זעפני. גילה לא גרה בישראל. אמא של זעפני ראתה את גילה אחותה בפעם האחרונה לפני שנתיים מאז אותו בוקר. 

זעפני אמר לאמא "אמא, אני לא הולך היום ללימודים". אמא אמרה "למה? תלך". זעפני ענה "ככה, כי אני רוצה להיות איתך, טוב? להיות איתך קצת. להיות עם אמא שלי", וחייך את החיוך הכי עצוב שקיים.

זעפני התקשר לחברה של אמא שלו מהעבודה מלפני שהיא יצאה לפנסיה, ואמר "היי, זה זעפני". החברה של אמא שמחה לשמוע מזעפני. זעפני אמר "אני מפחד על אמא שלי, היא קצת מבולבלת ו…"

ומשם, מירוץ. מחול שדים. חודש וחצי של גיהנום עלי אדמות עבר על זעפני ועל אמא שלו. אמא של זעפני יכלה לתקשר איתו רק בשבוע וחצי הראשונים. כל השאר עבר לזעפני בלי לראות את העיניים של אמא מסתכלות עליו, ובלי לשמוע את הקול שלה. רק עם לראות מסכים. הרבה מסכים, ולשמוע הרבה צפצופים. הוא למד לזהות את כולם. הוא היה שומע אותם גם בבית, כשהוא כבר היה חוזר כדי לנסות לישון כמו בנאדם. הם היו לו בתוך הראש. הוא ראה את המסכים ואת אור הפלורסצנט בכל פעם שהוא עצם את העיניים. והוא היה מתעורר למציאות מצלצול אחר. כזה שאחריו הוא כבד, מתלבש מהר ורץ לקחת מונית. אמא, שרק ידאגו לה. שלא יעשו לב כלום עד שאני מגיע.

אבא של זעפני מסוכן. זעפני רצה לשמור על אמא. הוא רצה לשמור על אמא, והוא ידע שאם הוא, זעפני, יתמודד גם מול אבא שלו, זעפני לא יוכל לדאוג לאמא. קודם אמא. אחר כך, כל השאר.

לזעפני נעצמות העיניים עכשיו. זעפני שמח שהוא הוציא. זעפני עצוב. זעפני רוצה לישון. כשאת הפלורסצנט מחליף אור מצג הטלוויזיה, ואת הצפצופים מחליף תסריט נוסטלגי. 

זעפני אומר תודה על כל מי שקרא. זעפני מודה שגם כשהוא זועף, יש דברים יפים להודות עליהם ולשמוח מהם. זעפני אוהב את אמא. זעפני יודע שגם אמא אוהבת אותו. זעפני לא מבין למה אמא עזבה אותו. זעפני זועף. סך הכל, אפשר להבין למה.