אתמול חזרתי לסימס 3>

זה לכל הדעות מאוד כיף. הייתי שמחה להחליף את החיים שלי במשחק סימס בלתי נגמר.

לצערי אם אעשה את זה כנראה אסיים בתור הומלסית.

היום קמתי עייפה לעבודה כי לא ישנתי מספיק בגלל הסימס

ואז בעבודה לא יכלתי להתרכז בכלום כי הייתי עייפה וכי לא יכלתי להפסיק לחשוב על הסימס

עם זאת אין סיכוי שאני מוחקת אותו מהמחשב תשכחו מזה

הנה יצאתי ממנו ורק 22:30, אני מתכננת לישון.

כרגע אני מעצבת משפחה של מכשפות – סבתא, אמא, שני בנים, בת ואחיין מאומץ. אעדכן עם תמונות בהמשך.

הלוואי שיהיה לי כוח רצון למנוע את פיטוריי בעקבות ההתמכרות הישנה שלי.

אחרי שאני אעבור דירה אני אקנה מחשב נייח לקריירת העיצוב שלי אבל הדבר הראשון שאני אעשה איתו זה לקנות עוד חבילת הרחבה ולשחק בסימס על 24 אינץ׳ כמו שלא קרה לי מעולם. 

הבנזוג לשעבר לא היה יכול לסבול את הרעש שהמק המתוק שלי עשה בזמן הסימס אז תמיד שיחקתי כשהוא לא היה בבית והייתי צריכה להפסיק כשהוא בא. עכשיו כשאני רווקה אני אשחק כמה סימס שבא לי. פשוט לא בא לי להמשיך עכשיו כי זה לא כיף בלחץ. אתמול פשוט לא שמתי לב לשעה. נשבעת.

בכל השירות הצבאי עשיתי טלפונים, זה היה התפקיד בגדול כפקידה. היום בעבודה שלי אני יכולה להגיע ל50 צלצולים ביום ו20 שיחות ביום. הייתי יכולה גם יותר כמובן אבל אחרי כל הניסיון הזה בשיחות טלפון אני עדיין נחרדת לפני כל שיחה. פשוט הזוי. שמישהו ייתן לי עבודה שחיונית לציבור ושלא תלויה בתקשורת בינאישית ואני אעשה אותה טוב אני מבטיחה, רק שישלם.

מישהו מוכן להסביר לי מה פשר החמלה/הזדהות/הבנה של ההתנהגות של אורן חזן? באמת באמת.

אני מבינה שלא באמת כל תושבי הארץ מצביעים לתוכנית אבל למשל דיירי בית האח, איך אפשר לגלות אמפתיה מול התנהגות כזאת? 

הוא פשוט כל כך מזכיר לי את אבא שלי וזה מבחיל. 

אורן חזן ?

כן אני עושה לו דה-לגיטימציה כאדם

לוחץ לאנשים על נקודות רגישות, לוחץ לוחץ לוחץ, לוחץ לוחץ, מקבל תגובה כעוסה, פגועה ומופתעת ואז נעלב ושוב לוחץ, והכי מדהים שהוא בהלם, מה עשיתי לא בסדר? חוסר מודעות עצמית ברמה גבוהה מאוד.

חייבת להתעייף כבר 23:00

יש לי דחף לשאת תפילה אבל לא בא לי בכלל לשאת אותה לאלוהות התנכ״ית אבל מצד שני מגוחך להתפלל לאלה פגאנית ולהעמיד פנים שאני מכשפה ביקום של סברינה של נטפליקס.

הקטה, האירי בתוכי את האמת, הנחי אותי אליה. תני לי אומץ להגשימה. הקטה, רפאי אותי, עקרי ממני את פחדיי, שחררי את נשמתי מטפריהם. הקטה, שחררי אותה לחופשי, הותירי רק אותי.

נעים מאוד.

מכירים את הכישוף של בנות גשרית נגד פחד? (אל דאגה, לא פגאניזם, ספרות מד״ב (שלא קראתי))

אל לי לפחוד
הפחד הוא קוטל הבינה
הפחד הוא המוות הקטן, המביא כיליון מוחלט
אעמוד בפני פחדי
אניח לו לחלוף סביבי ובעדי
וכאשר יחלוף על פניי,
אפנה את עיני רוחי ואראה את נתיבו
במקום שעבר הפחד,
לא יהיה דבר
רק אני איוותר.

פרנק הרברט, חולית

אני כבר יודעת בעל פה, הייתי משננת לפני העבודה 

סתם היה מלחיץ אותי עוד יותר

אבל לפעמים זה כמו מדיטציה.

אני קוראת לציור הזה ״אני והגברים בחיי: מלחמת התשה״ (סתם, לא ציור שלי)

רשימות בתקווה שישרו עליי שינה ערבה: 
*מצמצמת ל5 קטגוריות

ממה נהנתי היום:

על מה אני מעריכה את עצמי/ אוהבת את עצמי?

על מה אני מודה:

הצלחתי להתעייף, לילה טוב