היי.

אני בבית. 
על הספה שלי, בסלון שלי, עם הלפטופ לצדי. דומה אבל שונה. אני – דומה אבל שונה. כיף להיות פה. טוב לחזור.

האשטאג-בידוד; התחלנו.
אני חשבתי שיהיה לי ברור מה אני רוצה להגיד, אבל לא כל כך. תכננתי, חשבתי על הפוסט הזה הרבה. 
קיבלתי כמה הודעות עכשיו ונשאבתי לזה. אז אני ממשיכה לכתוב מאיפה שעצרתי.
טוב לחזור. טוב, טוב לחזור.
כן, לבידוד לא ציפיתי. אבל יהיה בסדר. כנראה שאת החג לא אעשה עם אף אחד, אבל גם בשנה שעברה זה היה ככה, והיה בסדר. אנחנו אוהבים מרחוק. כולנו, כל החברים, מי שיש, באמת אוהבים גם מרחוק. 

זו תהיה הזדמנות טובה בשבילי לקחת אחראיות קצת על הבית. לשים אליו לב. ללמוד אותו, כדי שיהיה לי יותר נעים בו. 
אוף, ממש מבאס אותי שאני לא עם תשוקה לכתוב כמו שהייתה לי עד עכשיו. מרגישה צורך להתנצל. אחרי הפוסט האחרון כולם מאוד תמכו בי וחיזקו, הגיבו דברים מדהימים ומחזקים. הרימו לי כל כך את מצב הרוח, הרגשתי שמחזיקים אותי. שאני הייתי בדרך למטה וממש החזיקו אותי במילים. אז תודה רבה לכולם.ן. אני כנראה מרגישה צורך להתנצל כי אני רוצה להשיב טובה תחת טובה, וכרגע לא יודעת איך. 

אולי תתנו לי קצת זמן. אולי אני אתן לעצמי קצת זמן, וזה כבר יעשה את ההבדל.

אוהבת, לולי.