היי מבידוד.

שלום חברים. למי שקרא ולמי שלא, אני בבידוד, בארץ. אני ניגשת לכאן כבר בפעם השלישית בערך, כדי לכתוב פוסט. קצת מגלה התנגדות. אני חושבת שאני יודעת למה, אבל אני מעדיפה לא לפתוח את זה בינתיים. 
לנוכח המצב הזה, חשבתי, אולי תרצו לשאול אותי משהו? או להתייעץ? או לדון? ככה אני אוכל להיפתח, וגם זה לא יהיה רק מישהו אחד (אני) שמדברת ומדברת, ומתייחסים רק אליי. אני יודעת שבכל פוסט שמגיבים אז גם מתפחות שיחות, ולא הכל סובב סביבי. אבל אולי אני בעצם מבקשת עזרה 🙂 זה קצת כמו בתחושה של צ'אטים קבוצתיים בוואטסאפ, על אף שאם אני לא כל כך אוהבת את הקבוצה, אני גם מאוד לא מחבבת להשתתף בהתכתבויות מהסוג הזה. אבל עכשיו ופה אני מרגישה שאני יכולה, ואני רוצה. 

רוצים שנפתח שיחה כזו? אולי שתתחיל מזה שכל אחד יספר דבר אחד שהוא מתמודד איתו (לא צריך להיות משהו גדול וגם לא חובה), ומשהו אחד טוב מהיום הזה. 

אני אתחיל:
דבר אחד שאני מתמודדת איתו הוא לשמור את הבית מסודר ונקי. להחזיר כל דבר למקום אחרי השימוש, ולשטוף כלים אחרי כל פעם שאני מסיימת לאכול. 
דבר אחד שעשה לי להרגיש טוב היום… ציירתי. והתרגשתי. זה ציור שיצא כנראה כי הייתי צריכה לבטא משהו מאז החזרה לארץ. ואז נזכרתי, לפני שלוש שנים, אחרי שחזרתי מהביקור האחרון שלי באותו מקום, גם ציירתי ציור. אבל קודר יותר. שניהם ציורים של טבע. אבל בציור הקודם היה מבול, אפור, עצוב, מדבר, צחיח. בזה של היום היו יותר צבעים, היו חרקים על הצמחים. היה הרבה יותר ירוק. ושמש במקום גשם.

מצפה בקוצר רוח לדעת גם שיתופים שלכם ♥