08.09.21

אין בי חרטה.
הכוס עם המים נשפכה על הושלחן
והרטיבה את המפה
ולי זה לא היה איכפת.
"יופי", חשבתי,
הטבע וחוקי הפיזיקה עושים את שלהם;
משיכה, כבידה, התפשטות,
ספיגה, תגובה, מצבי צבירה.
מזל.
העולם, יש דברים בעולם
שיימשכו גם אחריי.
כמו האמא של הילד שלמד איתי ביסודי
שעדיין, כשהיא רואה אותי במקרה בקניון,
שואלת
מה שלום אמא? 
ואני אומרת שאמא בסדר.
שקשה לה, אבל שהיא בסדר.
שהיא לא יוצאת הרבה, 
אבל היא בסדר.
בגלל הרגל שלה, שכואבת,
בגלל שקורונה, 
ומערכת חיסונית,
ובגלל שאחרי מה שהיא עברה
היא עדיין משתקמת.
ושהיא בבית.
אם לא יהיה לי אומץ להגיד לה את האמת,
היא אולי תשכח
או גם תעזוב את העולם בידיעה
שאמא שלי חיה.
יש דברים בעולם שיימשכו,
כמו העיוורון והחולי של "אבא" שלי.
מסכנות, התקרבנות, סדיסטיות, 
הרסניות
של כל אותם אנשים לא אנושיים.
פוליטקלי קורקט – לפח.
שיגידו שההומו מזדיין בתחת,
שיגידו שאני משוגעת,
שיגידו שאבא שלי היה אלים כי אמא שלי לא נתנה לו,
שיגידו שזה באשמתה,
שיגידו ששונא שבטו שונא בנו,
שיגידו שהילד אוטיסט,
מפגר
או פשוט לא חכם, או מכוער.
שיגידו שאנחנו סוטים,
שיגידו שאנחנו דור מזויין
והם יהיו צודקים,
שיגידו שטבעונים הם צבועים
ושיגידו שלדוגמניות אין מוח.
שיגידו שמגיע לנו לשלם על הכיבוש,
שיגידו שאנחנו מדינת אפרטהייד,
שיגידו שרוסיה זה כאן,
שהדמקורטיה בסכנה,
שגברים רוצים רק סקס,
שנשים מחפשות ארנק מהלך,
שפומראניאן זה רק בשביל שופוני,
שלה קוסט, אדידס, נייקי וגלח זה ערס,
שאני שמאלנית בוגדת,
שאני מפונקת,
שאני כפויית טובה,
שהיה מת לתקוע אותי,
שאני מכורה לפורנו,
שאני מתחסדת.
שיגידו שלא איכפת להם אם אני אמות,
שיגידו שלא מספיק חשוב להם לבדוק,
שיגידו שנמאס ממני,
שהם מתביישים.

שסאות'פארק צדקו, 
שכהנא צדק,
שרבין מחפש חבר,
שאלאור עזריה גיבור,
שזוהר ארגוב אגדה,
שדודו טופז קורבן,
שהתקשורת שמאלנית עויינת,
שיגידו שקרינה סלולרית מייננת.

כבר לא איכפת לי
ואין בי חרטה.

שיש לי דדי אישיוז, 
שאני רוצה תשומת לב,
שיגידו לי שללדת זה כואב.

אני עייפה.
שיגידו שהכתיבה לא מביאה מרגוע לכותב.