פוסט לילה – אבל אף אחד לא אמר משהו על "אחרון"

שוב על אס או אס. אולי אקח עוד אחד בעוד איזה שעה. זה המרווחי זמן המומלצים. 

אני מנסה לעשות משהו יותר ניטרלי, פחות מעיק, לא בהכרח חיובי, עם הפרצי חרדה שאני מרגישה, אי שקט, ביקורת עצמית, מחשבות טורדניות ושאר ירקות העונה שפוקדים אותי בזמן שלי לבד בבית. אז אני כותבת פה.

עשיתי טעות – הנה, כבר פה, תגידו אתם, האם זו באמת באמת טעות? איך אפשר לדעת? אה, נכון, אפילו לא אמרתי מה עשיתי עדיין, אז אין לכם מושג.
ובכן, שלחתי הודעה לגבר שהייתי איתו בקשר בחודשים האחרונים. כבר קראתי לו כאן בשם, אמנם לא בשמו האמיתי, אבל הגעתי למסקנה שאני לא רוצה לתת לו אף שם. הוא פשוט יהיה "הגבר שהייתי איתו בקשר בחודשים האחרונים". שוב פרידה, שוב כואב, שוב אותו דבר, אותו דבר, אותו דבר. אני עדיין דואגת, עדיין חושבת. עדיין איכפת לי, מסתבר. עדיין איכפת לי ומעניין לי ואני דואגת. 

הוא לא יודע חצי דבר על מה שעבר עליי בחודש האחרון – גם אתם לא יודעים – ועבר. עבר מלא. לא יכולתי להגיד לו כלום, כי זה הרגיש לי לא פייר. אני מרגישה שאני צריכה לדבר עם הפסיכולוגית שלי, אבל ניפגש כבר בשבוע הבא. בקצב די מהיר נערמים נושאי שיחה אליה, ואני עורמת אותם. הוא אחד מהם, נכון לעכשיו. אני יודעת שפה זה לא תחליף לפסיכולוג, אבל זה הדבר הכי קרוב לחברה שיש לי לשתף בה דברים. לא זוכרת אם כתבתי או לא, ניתקתי קשרים לאחרונה. גם מי שהיה, שחשבתי שהיה, הולוגרמות שהחשבתי כחברים, חברים שהחשבתי משפחה, משפחה שהחשבתי שומרי נפש – ניתקתי. 

אז נשארתם אתם, קהילה יקרה, לעת הקרובה. לא בריא לשים את כל הביצים בסל אחד, אני יודעת. אבל מה נשאר לי? לא יותר מזה בינתיים. עם החברה שקראתי לה הכי טובה שלי אני לא מסוגלת לדבר. היא אומרת "למה את עונה רק במילה אחת?" (וואטסאפ). האמת היא שאין לי מה להגיד אליה, כי אני מאוכזבת. כי אני כבר לא מרגישה שמכירים אותי. אין לי כוח להתנהג כמו שמצפים ממני להתנהג. אז אני מתנהגת כמו שאני מתנהגת. 

אני כל היום אמרתי שאני מחפשת השראה. מצאתי כמה כיוונים, אבל לא עשיתי איתם כלום. ואני קצת מצטערת ששלחתי לו הודעה, וקצת לא. הוא לא רוצה אותי. הוא לא רוצה להיות איתי. אני רוצה שהוא יגיד לי "אני מתגעגע אלייך ואני רוצה לבוא לראות אותך". אני רוצה שיהיה מישהו בעולם הזה שיגיד לי:
"אני מתגעגע אלייך, ואני רוצה לראות אותך" ויבוא. כמה זמן לא שמעתי את המשפט הזה. כמה זמן לא באו. אני לא זוכרת מתי. לא עם האקס האחרון שלי, לא עם זה שלפניו, לא זה שלפניו. בחיי, אני לא זוכרת. אני לא זוכרת מתי הרגשתי נאהבת. 

אלוהי האהבה,
אם אתה קיים,
אם האהבה קיימת
תעשה שקפידון יקבע 
איתי ראיון.
אני אגיד את הדברים,
הוא יחדד את החצים,
ואתן לו את הלב שלי
לפיקדון.

רק שיחזור
בלי סדקים
ובלי פיח.
באותו אודם
וריח גוף
של מישהי 
שבוכה שקוף
מאחורי בריח.

אם אתה קיים,
תעשה שקופידון ידפוק
בדלת.
המפתח בצוואר
יורה איפה לנשק
ואני אתעורר מעוד חלום
על לחבק
ורק אז
אפילו אם לילה,
השמש תזרח.