אני רוצה לדבר את הפרידה שלי.

אני רוצה לעכל. לעבד את זה שאני והוא כבר לא. לא ניפגש, לא נתראה, לא נחייך, לא נסתכל בעיניים, לא ניגע, לא נחלוק אינטימיות יותר. פשוט לא.

ריק. ערב שישי. הוא בטח עם המשפחה שלו. כשהוא רב איתה, הוא בורח לאותו מקום וירטואלי בו הכרנו. איך אני יודעת? יותר טוב שלא תדעו. והאמת, האמת היא שכנראה מעניין לי כי אין לי משלי. כנראה איכפת לי לא כי איכפת לי, אלא כי אני רוצה משלי שיהיה לו להתעסק בו. אין לי במה. בעוד כמה ימים יתחיל הטיפול, אני לא ארחיב פה יותר, אבל עד אז, אני צריכה להעביר את הזמן שלי. אז מהמחשב לטלוויזיה למקרר לשירותים, ופורנו וחדשות, וציורים, ולכתוב וחוברות תשבצים. אין לי הרבה סבלנות, זאת האמת. עוד אס או אס? אולי זו התשובה. אולי, אולי זו התשובה.

ראיתי היום את השכנה שאני לא סובלת. היא ישבה בכניסה לבניין, ירדתי במדרגות. יש סיכוי שהיא ראתה אותי, אבל אני יצאתי מהיציאה האחורית של הבניין. אני לא סובלת אותה. רק מהמחשבה עליה אני נגעלת. וכשראיתי אותה היום, עלה לי הדופק לשמיים וברחתי. בגלל זה יצאתי מהיציאה האחורית, לא היה בדרך שלי, אבל ברחתי. והייתי עושה אותו הדבר עוד פעם. כי יש אנשים, יש דברים שעושים לי לא טוב. ואני מפסיקה להתנצל על זה, מפסיקה להרגיש רע על זה. כנראה שיש לזה סיבה, כנראה שהם הרוויחו את זה ביושר. איך זה קשור לפרידה שלי? לא יודעת, לא קשור. 

הוא קרא לי "קסם". הוא הרגיש. הוא אהב. אבל אני עדיין לא נחשבת. זה שובר אותי. מילא, אם הוא היה אומר שאני לא. שאני הייתי סתם, שלא היה כלום משמעותי. אבל זה לא נכון. זה הוא הדפוק, או אני המגזימה? לא באמת, אל תענו על זה. סתם יישבר לי הלב עוד יותר. 

מעניין במה אפשר להחליף פורנו. ואת ההרגשה שהוא נותן. זאת דווקא כן הזמנה לעצות ורעיונות… לא כי אני יוצאת נגד פורנו, אלא כי אני חושבת שאני צריכה לפחות לנסות משהו אחר… שבת של שלום.