לוחמת
לוחמת
אני שוב פעם נלחמת
קמה ונופלת
מנסה להסדיר את נשימה כל פעם מחדש
ותוהה מתי יגיע היום שאשנה את זווית הראייה
הרי אוכל הוא לא האויב
מרגישה שצריכה הגנה מפני הרצון הבלתי פוסק לאכילה
אם הייתי יכולה לחזור לבטן אמי הייתי עושה זאת
רק לא להתמודד עם הכאב הלא פוסק
עם הרעב התמידי לאוכל
הרצון לאכול ולאכול לפני שייגמר
עוד פחמימה אחת עוד חפיסת שוקולד אחת
הבושה והאשמה אינם מרפים
ובכללי כל הרגשות הם רבים
אני תוהה איך לבן אדם יש מקום בלב להרגיש כל כך הרבה, לחוש בכזאת רמה
אני כל יום כל היום מרגישה שאני נלחמת
במחשבות, ברגשות, ברצונות, בצרכים
כבר מרוב התמודדויות שכחתי לזהות את הצרכים האמיתיים
את הרעב האמתי, השמחה האמיתית, העצב האמתי
כבר חולמת על היום שבו אגיד שיצאתי מזה ואספר כמה גיבורה הייתי
עם כמה מכשולים התמודדתי
אספר על איך קמתי ונפלתי
אבל עד שזה יקרה מרגיש שיש עוד דרך ארוכה לעבור
ומקווה שעד אז יזכור שכל כאב יעבור
הכל זמני
גם למלחמה יש פג תוקף
לא משנה מי המנצח ומי המפסיד
ואולי רק אולי אצליח לקבל
ואולי ורק אולי ברגע שאקבל זה מה שיעשה את כל ההבדל
כמו שכתבת.. את לוחמת!!! אל תוותרי!!!
כתבת משפט חזק שאני כל כך יכולה להזדהות איתו "אם הייתי יכולה לחזור לבטן אמי הייתי עושה זאת" אבל בצורה קצת אחרת ..
הלוואי שהיינו יכולות להיוולד מחדש בשביל לטהר את המח מכל השיגעון ולחוות את האכילה באופו הנכון!!!
אני כל כך מבינה את ההתמודדות שלך !!! את הרעב הזה !! הבילתי פוסק !! את הרצון "ליפול" על משהו ופשוט לאכול לאכול לאכול !!! עד שהבטן מפוצצת!!!! כל כך איתך שם !!!
אשתף אותך בדרך שלי להתמודד ... אולי אוכל לעזור ...
אני משתדלת לאכול ארוחות!!! ובכל ארוחה תכניסי מה שאת אוהבת !!! תשבי תאכלי ותהני מכל ביס
- 0
- שתפו
דווחווואו תודה רבה רבה רבה לך!
את צודקת במאה אחוז, הלוואי והייתי יכולה ליישם זאת כל כך בקלות. אבל את צודקת, זו הדרך.
כמה כיף זאת ההבנה הזאת וההזדהות הזאת, שאני לא לבד בחוויה.
התגובה שלך עשתה לי טוב בלב, והולכת לישון הלילה בלב יותר שקט ושלם, באמת תודה לך.
מעבר להזדהות הענקת לי גם תחושה שמישהו רואה אותי, את המלחמה שלי, את הגבורה שלנו!!
הלוואי והיינו יכולות לקבל אות הערכה באיזה טקס על כל המלחמה התמידית הזאת.
אז למרות שלצערי מדובר במסך, תודה רבה לך שראית אותי ושקראת את אשר על נפשי
- 0
- שתפו
דווחו