אני לא מפסיקה לחשוב.

"אני לא אפסיק לרצות", מתוך "עיניים זרות" של רונה. רונה קינן. זו השורה בשיר. הכותרת זה פרפראזה על מה שאני מרגישה. מה שאני מפחדת ממנו. גוגל שיתפה שיתוף שנגע בי. שמדבר אליי. מאוד. בכלל, היום כל אינטראקציה שהייתה לי, כמעט, נגעה כאילו במכוון אליי ולמה שאני עוברת. נהג מונית בהלוך לפסיכולוגית דיבר איתי על "חיה ותן לחיות" ועל החיים שלו ועם אשתו. שכל אחד עושה מה שהוא רוצה, לא ביחסים פתוחים, אלא במרחב. וזה בדיוק איפה שאני נמצאת ביחסים עם חבר שלי. ההיפרדות קשה. לא ברור ממה זה נובע בכלל. אני אחת עם ביטחון. לפחות ממה שאני זוכרת את עצמי. אני לא נשאבת. אני לא מוותרת על חבים, חברות, חברויות. לא. אבל פה, פה אני נבלעת. היום. עכשיו. בקשר הזה. הוא שאל אותי "אני מקשה עלייך?" עניתי "לא. -זה- מכביד עליי. (ועשיתי עם היד, הצבעתי על הכל) זה שאני נושמת מקשה עליי". אני מקנאה לו. כשאני בכלל לא הוגנת. אני חסרת ביטחון בקטע פסיכי. אני לא מכירה את עצמי ככה. אני עולה במשקל. אחרי האשפוז השני ירדתי, ומה זה שמחתי מזה. אבל מאז האחרון, לא. אני רק עולה. בגדים כבר לא עולים עליי. אני גם בקושי עושה כביסה. לא מעניין אותי כלום. מתקלחת פחות. כן, אני שהייתי מלכת המקלחת באשפוז, לא מתקלחת. חברות שלי היו אומרות שקשה להן, ואני הייתי כל כך עם מוטיבציה לזה. הבטן שלי נפוחה. הירכיים שלי שמנות יותר. יש לי קפלים וסימני מתיחה. הפנים שלי נפוחות. הידיים, הלחיים, הכל. נמרוד אומר שזה יפה, שאני לא רזה. שאני אוכל מה שאני רוצה. שזה יפה, שאישה היא לא בארבי. אני מסכימה איתו. אבל זה שכבר בגדים לא עולים עליי… וזה שנהיה לי קשה עם לסחוב את הגוף שלי, זה משהו אחר.
אה, ואבא שלי, האידיוט הזה, אמר לי שהיה לי גוף יפה, "לא חבל?" בהתייחסות לתרופות שלי. כאילו שהוא לא האחראי למצב שלי. לגבי ה"אידיוט הזה", מעניין. צרם לי להגיד ככה עכשיו. כבוד אב ואם או משהו כזה. לא יודעת. כוס אומו.
בא לי לעשן. אני מתחשבת בחבר שלי, כי הוא לא אוהב את זה. וממילא אף פעם לא לקחתי לריאות. אבל בא לי. זה טעים. היו לי בטעם בלובריז או משהו כזה, והיה לי טעים. נראה לי שזה גם עזר לירידה במשקל, כי היה פחות תיאבון. אל תלכו אחרי זה! זה נורא. כלום לא שווה את זה, על חשבון הבריאות שלנו.
חזרתי מהפסיכולוגית, אכלתי כריך עם חומוס ונקניק ומלפפון חמוץ. שתיתי קולה. אני לא מסודרת. אני אוהבת את זה שאני לא מסודרת. אני מתגעגעת לאנ אל פיסטית שלי. אני מתגעגעת אליה. היה לי כיף לראות אותה, לחזור ממנה.
אני רוצה את אמא.
אתמול רציתי לשבור דברים. רציתי שהבית יעלה בלהבות. רציתי שהכל יהיה שבור, הרס חורבות, הר של שברים. רציתי לראות הכל שבור, וזה הרגיע אותי. איזה מזל שאין לי דברים חדים בבית.
אני רוצה את אמא.
שהכל יילך לעזאזל.
אני רוצה את אמא.