נחשו מה.
05:23
כוס אמכ, כוס אמכ, כוס אמכ, כוס אמכ, כוס אמכ.
אני עוד פעם ערה בשעה כזאת. ישנתי בערב כי לקחתי כדור הרגעה. הוא מרדים אותי מאוד וזה היה הכרחי.
הלכתי היום (אתמול) לפסיכולוגית. טוב שדיברתי. ואז חזרתי לחבר שלי. חשבתי שהיום ימשיך טוב. אבל לא, דרופ.
נמרוד, אני כל כך מפילה עליו בזמן האחרון. אני מרגישה כזו מפונקת וילדה לידו. הוא גבר עם משפחה, אבא, ואני ילדה קטנונית ומפונקת. אפילו לאבא שלי אני פחות מחשבנת.
טוב, מה הסטייה הזו מהנושא עכשיו. כתבתי לחברה מהאשפוז שהיא חסרה לי. והיא הציעה לדבר בטלפון. זה עשה לי ממש טוב. הצלחתי לדבר כמה משפטים רצוף. אפילו שהיה לי דופק חזק, ולפעמים הרגשתי שחסר לי חמצן. הייתי בשיחה. יכולתי.
ציפור, אם את תראי את זה, תדעי שאת חשובה לי.
ואם לא, אני רוצה שכולם יידעו, שיש ציפור שעשתה לי כל כך טוב.
חלק נכבד ממה שעובר עליי קשור בציפור. היא עפה ממני. עוד פעם. הפעם בטוב, בערך. אבל זה לא אומר שבפחות כאב. להיפך, אולי אפילו יותר.
מחר (עוד כמה שעות) עוד פגישה עם המדריכה מהסל שיקום. אני עדיין לא בבית. אלא אצל חבר שלי. אני מתלבטת אם לבטל לה או לבקש להיפגש בקניון ליד הבית שלי במקום אצלי בבית. בא לי לישון, כל הזמן, בא לי לישון, אבל להעלים משהו או לפתור משהו- זה לא יעשה.
באמת שלברוח עוזר אבל.
תיכף חבר שלי יתעורר, הלוואי. אני רוצה לישון. אני רוצה לברוח. אני רוצה חיבוק. אני רוצה כנפיים. לעוף איתן, או להירגע תחתן. תנו לי כנפיים.
-
2 תגובות
