כדור אומץ

הראש שלי בקורס הזה, אני לא מרוכזת במעבר דירה. זה שוב מפחיד אותי. אני צריכה עכשיו לעשות רשימת טלפונים וזה מפחיד … אני צריכה להתאפס על זה… הקורס הזה לא חשוב. לא הייתי ברקפת השבוע ולא אצל המטפלת. יש מלא רגשי נחיתות מלא מלא מלא. לקחתי קצת קשה שלא קיבלתי תגובות לפוסט הקודם וכ לא דיברה איתי בסופש אפילו ששלחתי הודעה. אני חושבת על בנים יותר מידי. אני חושבת על העתיד הרחוק יותר מידי ואני לא מוכנה לזה עכשיו. הקורס טבל אותי במים עמוקים וזה בסדר כל עוד אני שמה אותו בפרופורציה. אבל אני צריכה להקפיד איכשהו לההקטין אותו ואני מבולבלת עכשיו אני לא פה.

ניסיתי לחזור אחורה קראתי שוב את מה שכתבתי על הספר טראומה והחלמה. זה היה די טוב אבל זה עבר. אני צריכה לא לדאוג מהעתיד ומה״קריירה״ ומהשאיפות וה״אמנותיות״ והכלכליות והתעסוקתיות וכל זה. כל המה אני אעשה אחרי שאעבור דירה , זה מבעית אותי אני לא יכולה להתעסק עם זה עכשיו. אני צריכה לצאת מפה קודם.
זה לא חייב להבעית, פחד תמיד מפחיד יותר מהדבר עצמו. זה שאני מפחדת זה לא אומר שזה באמת קשה. אני יכולה להתעלם מהפחד להניח לו להיות בצד זה לא נורא שהוא שם. אני לא מאמינה בו. במה אני כן מאמינה? שלא צריך להסתכל יותר משנה קדימה, שעדיף להיות כאן ועכשיו. שכשאני אגיע לגשר אני אמצא את הדר לחצות אותו. אולי יהיה קשה אבל זה לא חייב להיות כל הזמן קשה. יהיו הפסקות, יהיו נחמות, יהיו רגעים מתוקים שיהיה לי הרבה יותר חופש לייצר. גם אם לא אהיה אמנית, גם אם לא אהיה מעצבת, גם אם אהיה מוכרת במשתלה עד הפנסיה. האמת נשמע חלום. אני מאוד מפחדת עכשיו לבחור לא נכון אבל אני לא צריכה לבחור עכשיו, אני יכולה להרהר. אני לא מחליטה כלום. המשימות שלהם הם תמיד להחליט אבל זאת פיקציה, זה להתאמן בלבחור. וזה בסדר להתאמן בלבחור. אני נותנת את השלוש שעות האלה, מנסה ככל שיכולה ואחרי השעות האלה אני צריכה להשתדל לצאת מזה. איזשהו תרגיל כתיבה שיחזיר את הפוקוס למשימה הכי חשובה בחיים שלי כרגע שהיא מעבר דירה. אני רוצה שבסוף הטקסט הזה יהיה בי דרייב לעשות את הרשימת טלפונים הזאת. אני עוד לא שם, אני עדיין מפחדת. הראש שלי מעורפל, אני עצובה. אני צריכה לדבר עם מישהו אני לבד כל הסופש.

עריכה

לא נעים לי לכתוב לאף אחד. צעד צעד.
עכשיו 22:00, כל הפרוצדורה עד 22:30 גג ואפשר לראות משהו מנחם בנטפליקס. מה? סרט חג מולד עם איךקוראים לה הג׳ינג׳ית
אוקי לקח לי 24 דק לבחור סרט…. 
אני ממש לא מסוגלת עכשיו… אבל אני יכולה לא לעשות כלום. 
צעדים:
-לנשום עמוק
-לפתוח את הגוגל נוטס
-להכנס ליד 2 ולרשום את החיפוש
-לעבור אחד אחד, להוסיף מה שצריך ולערוך אם יש עידכונים.
-להכנס לפייסבוק בעעעעעעעע
-לכתוב חיפוש
-לא להתברבר שם הרבה זמן כי זה חור שחור, נגיד לבדוק גג 10 אפשרויות וזהו. רק דברים מהשבוע האחרון.
-להתחיל

מתחילה
נושמת
פותחת גוגל נוטס. מאממת
נכנסת ליד 2
אוקי עשיתי את יד 2 כל הכבוד לך!!!! פלוס דירה 1 לרשימה.
עכשיו פייסבוק
לזכור פעם הבאה להכנס לפייסבוק ולסמן שיתחיל מההודעות החדשות
סיימתי עם פייסבוק , היה מעמיס כזה מסריח פייסבוק אוף בעלי דירות מגעילים שלא שמים תמונות, ששמים מיטה במטבח, סתם אנשים שמפרסמים דברים לא קשורים והורסים לכולם אוףףףףףף.  לנשום. סיימת. הוספתי דירה אחת. לא מבטיחה. אין דירה מבטיחה בינתיים, לא הייתה עד עכשיו. אבל זה לא נורא כי בינתיים אני גם ככה לא יכולה לחתום כי עוד אין לי אישור מהמנכל למשרה מלאה אבל אנחנו נגיע לשם. ונתמודד בגבורה כשנגיע. יו קן דו דיס. כבר עשיתי את זה פעמיים בחיים. אני משווה את עצמי רק לעצמי , רק לעצמי. יור דואינג גרייט לוב. תפסיקו לשפוט אותי לכו מפה.
סיימתי עם כל הפרוצדורה לערב הזה. השעה 22:59.

מחר
-לנשום עמוק
-בהפסקת אוכל לנצל את המעמד הנוח , בין אם בחצר או במשרד. אם זה במשרד אני אכבה את הטלפון הקווי שלא יתקשרו אליי באמצע *** עליהם. תתעלמי מי׳ ה*** היא לא מחליטה לך ועלייך הדיעות ה*** שלה עלייך לא רלוונטיות לכלום ולא נוגעות לי בקצוות. היא לידך לא בך. היא לידך. 
-לנשום עמוק
-אם את רוצה תרשמי לך רשימה קטנה
-אם את רוצה תכתבי לג׳ אבל את לא חייבת את יכולה לבד
-תקחי פתק לבן נקי ונעים, ועט, תפתחי את הלוז שלך, תעתיקי מה שחשוב שם. 
תנשמי עמוק
-תשחררי את הזעם הזה את לא צריכה אותו
-תחמלי את עצמך, תזכרי את הילדה שמגיע לה יותר
-תנשמי עמוק
-יופי שימי לפנייך, יודעת מה, תדפיסי את הנוטס למי אכפת, אם יש לך הזדמנות תדפיסי את הנוטס. 
-אם לא מתאפשר ואוכלים בחצר או לא נעים מהמנהלת אז לא נורא לא קרה כלום, כבר עשינו את זה בעבר.
-נקודה חשובה, את הלוז להכין מוקדם בבוקר ולשים בכיס שיהיה תמיד עליי ליתר ביטחון.
-פותחת את הנוטס, עוברת אחת אחת. על כל דירה שצריך ליצור קשר כותבת על הפתק: כתובת, טלפון ושאלות רלוונטיות.
-מתקשרת כמו פלסטר
-שואלת, קובעת שעה בלוז , רושמת לי. יופי
ממשיכה ככה אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד . אותה פעולה עד שסיימת. מי שלא עונה שולחת הודעה יפה. 
הכל כותבת על הפתק. 
בסוף בסוף מעתיקה עידכונים מהפתק לנוטס
זהו הכל מסודר.
שולחת הודעה לא׳ או הודעה קולית אם מתאפשר לפי מה שנשאר בלוז.
—
יופי יופי יופי יופי אני גאה בך אני סומכת עלייך אני מאמינה בך אני עושה את זה אני עושה את זהההההה חמסה חמסה חמסה.
—–
אני יכולה לשאול אותם מחר מה אפשר לעשות בתל אביב עם ת׳

אני אפילו לא זקוקה לאסקפיזם כמו שהזדקקתי לפני כל זה
אני נושמת
לילדה שבי מגיע יותר, מגיע לה יותר, היא לא אשמה שהכל קרה לה והיא לא הייתה יכולה לשנות את מה שהיה גם אם הייתה פועלת אחרת, זה היה לבחור בין אפשרויות שכל אחת מהן הייתה מובילה לקשיים כי הקשיים נכפו עליה. לא היה בכוחה לתקן את הסיטואציה בכל מקרה. לא היה בכוחה. עכשיו אני מנסה עם הכוחות שיש בי היום לעשות הכי טוב בשבילנו. זה מה שאפשר לעשות

זהו לילה טוב……..

שמתי את הסרטון של בו ואני כבר מרגישה לא בנוח לראות אותו כי ראיתי בהופעה אחת שלו שהוא צועק על מישהי לשתוק כי היא שרה את המילים לשיר אחרי שהוא פתח את ההודעה ב״דיס שואו איז קולד איף יו סינג אלונג איי ויל פקינג קיל יו״ כי כנראה זה מוציא אותו מריכוז או משהו . וזה הזכיר לי רגע כזה שהייתי בשיעור אצל מרצה באקדמיה והייתי רעבה ואכלתי טוסט והיה הרבה שקט חוץ מהטוסט והקול של המרצה ואז הוא התפרץ כזה וצעק עליי לא לאכול ונבהלתי ממש וזה היה מביך מאוד . אחר כך גם בכיתי מולו בהקשר אחר בכי ממש מכוער וגם זה היה מביך מאוד. גם מרגש מאוד כי גם הוא בכה וזה היה מתוק אבל זה זכור לי למבוכה הרבה יותר מלהתרגשות. 
בכל מקרה לפעמים אני מנסה לדמיין חלומות מתוקים בהקיץ אז ניסיתי לדמיין אותי באה להופעה של בו והוא מזהה אותי בקהל מהמכתב שלי כי צירפתי תמונה והוא היה מתוק ודיבר איתי אבל הייתי ככ נבוכה והבנתי שכתבתי דברים ממש אן אפרופרייט במכתב ושאין סיכוי שהייתי מצליחה להתמודד עם זה מולו. ואחרי צפייה במלא סרטונים שלו הבנתי שהוא הרבה יותר מעריך ש׳מעריצים׳ שלו מנומסים ולא מחפשים תשומת לב. וגם שהוא אומר דברים די סקסיסטיים בתור בדיחות וזה נסלח כי זה מודע לעצמו והומור זה תמיד גבולי וגם ברור שזה נסלח הוא מתוק מתוק מתוק אבל זה עדיין לא נעים ובקיצור מערכת היחסים הזאת נסדקה קצת ובא לי להחליף את הסרטון…
וגם קצת נמאס לי לראות את עצמי בתור פתאטית אובססיבית

אוקי החלפתי את הסרטון אבל זה גם בו חחח הוא כזה מתתוווווווקקקקקקקקקקק
 

עריכה

בסוף נשארתי בבית כי יש לי עוד יום באישור רפואי אז מנצלת אותו…… אני לא באוירה של לעשות משהו שצריכה
בא לי לבכות ולפרוש 
מכבה תטלויזיה
אוקי
אני לא רוצה עדיין להתחיל, חייבת קצת את בו
הייתי בסלון עד עכשיו וחזרתי למיטה בחדר, כאילו ירדה לי אבן מהלב
אין אף אחד בסלון והכל נעול אבל עדיין הרגיש חשוף ומלחיץ לא יודעת מה הקטע
מפה קצת יותר קל לדמיין את זה קורה
בכל זאת, קצת בו ואז.
ועוד הערת ביניים, את מרגישה כאילו אין לך מסוגלות אבל יש לך זה הרבה יותר קטן ממה שאת מדמיינת
אוקי ראיתי עוד אחד שהוא צועק על מישהי שמעירה הערות מהקהל ואני מרגישה רע יותר 
אני עייפה ועצובה
הערב יש רקפת ואני אלך לשם , אני רוצה גם לקנות נעליים. אין נעליים בכלל בשום חנות. רק כאלה מוקסינים טרקטוריים שנראים כאילו הדפיסו אותם מפלסטיק ונעלי ספורט. ומגפיים. אני רוצה מוקסינים נחמדים שנראים רגיל מה ביקשתי? 3 קניונים עברתי. ראיתי בסטיב מדן באתר שלהם מוקסין חמוד 1 ויחיד. אולי אולי יהיה בחנות בחיפה. אני יודעת שיש את הדבר שמזמינים הביתה ואז מחליפים מידה עם שליח אבל זה כמו לשים מלא כסף כפיקדון לא יודעת וזה מרגיש חזירי בכללי. כי אם אני אזמין נעל למדוד זה לא נעל אחת זה הרבה נעליים בכל הצבעים.

אני לא סומכת על עצמי אני לא מתקשרת. 
אני לא רוצה זה לא מתאים זה מפחיד אותי עכשיו
זה לא אמור להיות ככה, אני אמורה שלא יהיה לי אכפת מהפחד בגלל שהמטרה ככ חשובה. 
מחר יום שני. 
מה רשמתי שם ברשימה?
העתק הדבק ועריכה

-לנשום עמוק
-תקומי מהמיטה, תקחי דף לבן ועט ותחזרי למיטה.

בו אני שונאת אותך אתה לא יכול לצרוח על אנשים ולקרוא לה כלבה ושכולם מוחאים כפיים ואז אתה אומר לה שהיא מתוקה אבל היא מפריעה. היית יכול להגיד לה מהתחלה שהיא מתוקה אבל מפריעה. וכל הסתומות שעפות עליו שהוא עשה את זה מה הקטע.
אבל אני סולחת כי הוא לא בנאדם רע הם כתבו בתגובות שהיא חפרה כל המופע ויכול להיות שמי שמרגישה בנוח להפריע לוקחת בחשבון שתקבל תגובת נגד ויכולה להתמודד עם זה יותר טוב ממישהי כמוני למשל. הוא לא מושלם. אף אחד לא יכול להיות מושלם. יכול להיות שלפעמים זה אפילו עדיף על לשתוק. אולי אפילו במקרה הזה. לא יודעת.
-בא לי לשתף שאני מנסה לעשות את זה עכשיו אבל לא את ג׳. גם לא את כ׳. אני ממש מתביישת בעצמי עכשיו ומרגישה ממש קטנה וסתומה. כואב לי הגב והצוואר כי אני כל הזמן במיטה. הכל מגעיל. לא עוזר לנשום. אם את תסיימים עם זה את תרגישי הרבה יותר טוב וגם המצב אובייקטיבית יהיה הרבה יותר טוב. אוקיי. 
-צעד מאוד חשוב וגדול ומשמעותי: קומי מהמיטה, קחי דף לבן ועט ותחזרי למיטה.
את יכולה לעשות את זה, בו לא בך הוא לידך. אפילו לא לידי כן אבל הוא לא צריך להשפיע עליי כל כך. הוא נפרד ממני, תזכרי את הילדה שמגיע לה יותר. תזכרי אותה. 
-אוקי עשית את זה, כל הכבוד לך. אחרי הערב שתחזרי לראות אנשים שקל לך איתם אנחנו ננסה להחזיר אותך למצב שאת לא פוסט עם 3 עריכות כדי לעשות דברים כאלה אבל כרגע אנחנו אחרי סופש לבד בבית וזה לא פשוט. לכל אחד  אם הוא היה בנעליים שלי זה לא היה פשוט.
-תעתיקי את הלוז מהקלנדר לדף (שימי מנגינה מרגיעה אולי ברקע.
יש עוד משהו. אני רוצה להפגש עם ת בחמישי. קבענו לראשון כי זה היום של רקפת אבל בימי ראשון אין מוזיאונים ובאלי שנלך למוז״א כי יש שם 2 תערוכות שאני רוצה לראות. אבל זה עוד פעם הדבר עם הזה עם ההורים שאני צריכה להסביר. אני יכולה להגיד הייתי עם חברים או אני עכשיו עם חברים בתל אביב. זה נורמלי זה בסדר זה אפשרי זה הגיוני. תנשי עמוק. אחר כך אני אתעסק עם זה, אני ככ מעורפלת.
-אוקי רשמתי את הלוז……..
-כתוב לנשום עמוק..
–תחמלי את עצמך, תזכרי את הילדה שמגיע לה יותר
-תנשמי עמוק
-תפתחי את הנוטס, תעברי אחת אחת. 
-מתקשרת כמו פלסטר
-שואלת מה שיש לשאול, קובעת שעה בלוז , רושמת לי ישר לנוטס
ממשיכה ככה אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד . אותה פעולה עד שסיימת. מי שלא עונה שולחת הודעה יפה. 
זהו הכל מסודר.
שולחת הודעה לא׳ או הודעה קולית אם מתאפשר לפי מה שנשאר בלוז.

אוקי. אני אעשה את זה אבל לא עכשיו עכשיו. כי אני רוצה לאכול.
 

אני חייבת להפסיק לתת לבו ברנהם הדימיוני לקבוע שאני בנאדם לא חשוב ולא ראוי. חם לי. אולי סוכריות רסקיו. רק אחת