—————

עושה טלפונים עכשיו

-בעלי דירות
-אנג׳
-שפ
-מק

1 לוז לשבוע הזה + הבא
עשיתי

דירה 1 – לא רוצה לקבוע איתי, רוצה שאני אתקשר ביום שאני פנויה ואקבע מעכשיו לעכשיו . מה הבעיה לקבוע עם בנאדם כמו שעושים לכבוד כל מאורע אחר? למה כשזה חיפוש דירה זה מעכשיו לעכשיו? מה הפקינג קטע. למה אני צריכה לפנות את היום שלי ולהיות בסטנד ביי לכבוד זה שאולי יהיה להם חלון בשבילי?

דירה 2- נתפסה

דירה 3 – לא עונה, שלחתי וטסאפ

דירה 4 – שלח תממונות, שאלתי אם אפשר לבוא בשישי או שבוע הבא והוא לא עונה כבר כל היום. למה . למה. למה.

אני לא מבינה מה הקטע למה כל בעלי הדירות הסכימו ביניהם להיות שזה הסטנדרט לתקשורת. להתעלם , להעלם, לא לקבוע זמנים.
אולי באמת תיווך שווה את הכסף.
היחיד שקבע איתי פגישה בצורה נורמלית זה מתווך.

דירות חדשות לרשימה…

אין חדשות.

—

ממש חשוב להתקשר מתי שאני מוכנה לבוא לראות  כי אין ברירה. ולהיות בסטנד ביי כמו משוגעת ולשוטט בעיר.

חשוב לשמור על כוח נפשי כי חשוב להתקשר ולא לשלוח הודעות. הם לא עונים להודעות. 

חשוב לא להתייאש

חשוב לזכור למה אני עושה את זה כדי להגביר מוטיבציה

אם אין מוטיבציה אפשר לעשות כמו רובוט

עכשיו אני אעשה בעד ונגד על הקורס. 

מבזק: מחר אני רואה דירה

בעד להישאר בקורס:

-אני אלמד מה שיש ללמוד שם בשלושת החודשים הקרובים

-תעסוקה, בני אדם. טוב נגד דיכאון ולחיים בכלל.

-החשדות מלמטה הן חשדות ולא עובדות ברורות.
-כבר שילמתי וכנראה אקבל החזר רק של 40%. מחכה לתשובה שלה.

בעד לפרוש מהקורס:

-אני חושדת שהשתתפות בקורס מקשה עליי עם חיפוש הדירה. לעבור דירה יותר חשוב לי מהקורס.

-אני חושדת שאני לא יכולה לתת את כולי או אפילו את חצי ממני להשתתפות בקורס.

למה אני חושדת בחשדות הנל:

למה אני חושדת שהקורס מפריע לחיפוש דירה?

-ירידה במוטיבציה עקב פחד ולחץ: בשבוע שקדם לקורס הייתי רגועה ואחרי שהוא התחיל עלה לחץ, תחושת כישלון, פחד מהעתיד שאני מרגישה שאולי הוריד את המוטיבציה לחיפוש דירה כי העתיד נראה מפחיד יותר ופחות רגוע. לפני הקורס אני הרגעתי את עצמי עם זה שהשלמתי עם זה שאני אולי לא אהיה מעצבת, שאעבוד בבק אופיס כל החיים וזה לא נורא כל עוד יהיה לי חופש. פתאום חזר הלחץ להצליח באמנות/עיצוב, להיות יוצרת שעושה דברים ככ מרשימים וטובים שהרבה אנשים מתחברים ואוהבים. 

-הסחת דעת: הקורס לוקח את המחשבות שלי מחיפושי דירה לתוכן הקורס , פשוט מסיח את דעתי ולוקח את הזמן שלי. כדי למצוא דירה אני צריכה להיות בסטנד ביי הרבה פעמים וזאת חוויה מתישה כי לפעמים אני צריכה לפנות יום שלם ולהיות במתח כי לא תמיד הם קובעים איתי זמן ברור, לפחות מהניסיון המועט שלי. 

נקודות נוספות:
-בקרוב הקורס ידרוש גם יצירה מעשית של פרוייקטים וזה דורש עוד לחץ ועוד זמן.
-בספר טראומה והחלמה רשום שהצעד הראשון צריך להיות השגת ביטחון ואני מרגישה שזה נכון. שליצור כשאני בבית של ההורים שלי זה בלתי אפשרי/ בלתי רצוני. ליצור תמיד היה לי קשה גם כשגרתי בדירת שותפים עם הבנזוג. זה תמיד קשה מאוד וזה משולב עם שנאה עצמית וחרדות ולחץ המון המון לחץ כי כל יצירה מגדירה אותי מחדש. אני שואלת את עצמי האם אני רוצה ליצור עכשיו משהו בכלל והתשובה היא לא. 
-שאלתי והם מתכננים עוד מחזור של הקורס בהמשך.

מכל מה שכתבתי התשובה ברורה , אפילו שקשה לי להודות בזה אבל היא ברורה. 
אני חוששת מהעמדה של המטפלת שלי.. יכול להיות שהיא תחשוב שאני טועה ותנסה לשכנע אותי וזה מאוד מפחיד אותי. מצד שני אני בטוחה שאם אני אשתף אותה בכל מה שכתבתי כאן במיוחד כולל זה שאני מפחדת שהיא לא תסכים איתי , היא תסביר לי אין לה העדפה לכאן או לכאן ושאני מחליטה וכו׳. לא יודעת אם אני אאמין לה שבאמת אין לה נטטיה כלשהי אבל אני מקווה שאני אאמין שהיא פשוט מסכימה איתי.

מחר אני רואה דירה
מחרתיים שישי ואני נפגשת איתה

מחר אני גם נפגשת עם ת אנחנו נראה תרבות

שישי אחיינים

שבת

ראשון

שיקרה כבר

בשבוע האחרון ממש נבהלתי כי לא חיפשתי דירה , ממש ממש נבהלתי שאני נכנסת לתקופת קיפאון שאלוהים יודע מתי תיגמר

אבל הנה היום עשיתי טלפונים, וגם כשסיימתי לעשות את הטלפונים הרדשתי שלא עשיתי עבודה מספיק טובה עם מספיק מוטיבציה שנותנת לי תחושת רגיעה ושאני יכולה לסמול על יצמי להמשיך. 

אבל אין כמו לקבוע לראות דירה, ובעיקר אין כמו לראות אותה. זאת ההוכחה הכי גדולה שזה קורה. 

אז חמסה חמסה חמסה, מחר

היו לי עוד דברים לעשות. 

אנג׳

עשיתי

פפפפפפפפפפפאאאאאאאאאאקקקקקיייייננננגגגגגגגג עשיתיי 

עריכה:
סיבה למה להישאר בקורס:
כי אולי אולי אני יכולה גם להישאר בקורס וגם להצליח לעבור דירה במינימום זמן ואם אני אצליח לעשות את זה אז זאת הוכחה יפה וטובה לזה שאני יכולה לסמוך על עצמי. כי אם אני פורשת זאת תחושה של כישלון.
סיבה לא להישאר:
כי אני רוצה להיות בקורס הזה ב100% ולא ב20%. ובכלל בחיים.

אני רוצה להתרגל לסבול פחות. לחוות חוויות חיוביות, לעשות דברים שעושים לי טוב ולא לגרור את עצמי ולקבל את זה כאילו אין דרך אחרת לחיות את החיים. 

—

יש לי תחושת תהום עכשיו ואני צריכה לזכור שהיא תעבור ושזה טבעי לפחד כי כולם בודדדים לפעמים ואני מתמודדת עם משהו מפחיד וזה בסדר . יש דברים להתמודד עם פחד. להיות ברגע הזה, לנשום, אם אין לי מה לעשות עם זה עכשיו אז להסיח את דעתי.

מחר אני קמה כמו תמיד , מתארגנת כמו תמיד, יוצאת ב8 או קצת לפני, נוסעת לדירה במרכז העיר, נכנסת, מדברת, שלום שלום , שאלות. מתרשמת, בודקת. כן או לא? אם לא אומרת . אם כן אומרת שאחשוב על זה. 10 דקות וזה נגמר. נוסעת לעבודה וזה עובר גם . נוסעת לתל אביב ונפגשת עם חבר ורואה דברים אומנות ומדברת הרבה. ועושים כיף ומתחברים וקצת בודדים וקצת עצובים. וזהו אני אשאר שם בינתיים כי זאת הנחמה מכל השבוע הזה. אה והפעם אני מקווה שאקנה נעליים ובגדים. הפעם אני חייבת!!!