. . . .

יש חדשות טובות
אני מתקרבת לקו הסיום וזה לא ייאומן, אני קצת יותר רגועה עכשיו. אני יכולה להגיד כן לכל דירה שאני רוצה בלב שקט
קיבלתי אישור למשרה מלאה מהיום ועוד קיבלתי העלאה במשכורת שלא ביקשתי בכלל
זה ממש מוזר

התחושה הכללית של חרדה וטירוף לא עברה לי היא עדיין פה.
ראיתי הבוקר דירה שאני רוצה. היא טובה במיקום וטובה באיך שהיא מרווחת ומסודרת. היא הגיונית, דירה אמיתית ולא שליש דירה שנכנסים ישר לסלון שהוא מטבח ותגידי תודה שלא גם חדר שינה.

היא לא משופצת ובלי דוד שמש שזה חבל אבל היא ממוזגת ויש מרפסת ויש אור ואויר והיא מתוקה מתוקה.
והיא בשכנות לאיפה שאני חושבת שש׳ גר וזה מרגש בפני עצמו. אה והרחוב שמוביל אלי הוא כזה ממש מיוחד עולים בעליה כזאת הרגשתי שאני בארץ אחרת פתאום. אוירה זולתית אבל אני אעשה אותה יפה ונקייה.
והיא באה עם מכונת כביסה ומקרר יאי.

בכל מקרה, אני עברתי על החוזה, שלחתי לאחותי וחבר מרקפת והם נתנו לי הערות. תימללתי הכל ועשיתי תיקונים וזה היה ממש קשה ובמיוחד כי הראש שלי כואב ואני לא פה כבר כמה ימים. מחר אני רואה את המטפלת וזה ממש ממש טוב.
שלחתי לאחותי שתעבור על התיקונים והיא תעבור על זה אחרי שהילדים שלה ילכו לישון. בכל מקרה אני אוכל לפעול לגבי זה רק מחר. אז אני רוצה להוריד לחץ כי אין בו טעם אבל הוא כל חזק ופיזי ואי אפשר להתעלם ממנו.

הבעל דירה או המתווך או מי שזה לא היה קצת קצת מרגיש לא טוב אבל רק קצת. בחוזה יש סעיפים מעצבנים. אם הוא יגיד כן להצעות שיפור שלי אז זה יהיה ברור שהוא בסדר. ואם לא, אז זה יהיה חבל. כי היא באמת מתוקה, והיא באמת שכנה של ש׳. והלוואי שזה היה פחות חשוב לי ממה שזה, אבל אני באמת ממש ממש רוצה שמישהו יתכרבל איתי.

אתמול הרגשתי שאני נשרפת ופתאום חשבתי על א׳ ופתאום הרגשתי שאנחנו סול-מייטס ובטח נחזור מתישהו. הוא ישתנה קצת ואני אשתנה קצת ואז נתאים בול. אנחנו כבר מתאימים בול. חוץ מדבר אחד, שעכשיו כשאני חושבת על זה, לא ישתנה כנראה.

אבל די בלי מציאות עכשיו, אני רוצה להתנחם באהבה שלנו שהיא אמיתית, גם עכשיו. יש לי כמה דברים שלו שעברו איתי דירה, אחד מהם זה מחברת של ציורים שהוא כתב בה יומן אישי מידי פעם. קראתי והוא כמעט ולא כותב עלי כלום שם, רק כזה מה הוא עשה במהלך הימים, דברים מעניינים אבל הוא סיפר בצורה יבשה כמובן, מפחד שזה יגיע לידיים הלא נכונות. עכשיו זה בידיים שלי. הוא כתב 3 דברים עליי. 1 התחלנו לצאת לפני שהספקתי להכיר את סבתא שלו והיא נפטרה ממש בתחילת הקשר שלנו. אז הייתי בהלוויה ולא הרבה אחרי זה עוד קרוב משפחה שלו נפטר אז הייתי בהלוויות ובשבעות. בכל מקרה זה לא סיפור עצוב , הגענו לשבעה של סבתא שלו והלכנו לעיר לקנות בורקסים והוא כתב שם שזה היה לו כיף , ובאמת זה היה כיף.

2 היה לו יום ממש קשה עם המשפחה גם סביב אחת השבעות, ביום שאני לא הייתי. הוא כתב שהוא חזר הביתה והייתי במצב נפשי ירוד וזה הגביר לו את החרדה והוא הלך לישון. אבל גם זה לא סיפור ממש עצוב בדיעבד אפילו שהיינו בודדים ברגע הזה שהוא נכנס הביתה והתאכזב ממני על שאני לא פנויה לנחם אותו ועל עצמו על שהוא לא פנוי לנחם אותי. אני מתגעגעת למעיל האדום שלו ושהוא חוזר מותש ויוצא מהנעלי ספורט הישנות שלו. חחח הוא כתב שם שהוא יצא מהבית ואז שם לב שהוא לבש את הג׳ינס על המכנסי פיג׳מה זה ככ מתאים לו. מתוק. כן זה כנראה קשור לדברים לא טובים, שהראש שלו כל הזמן רץ מפה לשם ולא מצליח להתרכז, איכשהו מרגיש לי שהכל קשור בטראומות שלו, אבל אפשר להפריד את הלמה מהמה ולהתייחס רק למה . וגם אולי אני טועה וזה פשוט לא קשור.

3 הוא כתב שהוא עשה כל מיני דברים ואז מישהו העליב אותו , ניראלי סבא שלו, ואז הוא עשה עוד משהו ושהיום היה בסדר יחסית ״ואז חזרתי הביתה למריה שלי״

אני לא זוכרת את זה אבל אני מדמיינת שזה יום כזה שלא הייתי במצב רוח ירוד, בטח ציירתי ובטח הבית היה נקי, הוא תמיד אהב שאני פעילה. הוא אמר לי פעם שכשהוא רואה אותי במיטה כאילו מנוונת זה שובר לו את הלב כי זה כאילו לא אכפת לי מעצמי. אני חושבת שלא האמנתי בו. הוא מאוד פעיל ואני מאוד נהנתי מלדאוג לו ולנחם ולהכיל, לא יודעת אם נהנתי אבל הרגשתי שיש לי משמעות, שאני חשובה. כי הרגשתי שהוא באמת מקבל ממני משהו שלא כל אחד יכול לתת לו. הוא היה יוצא החוצה ועושה מלא דברים משוגעים ואמיצים ומרשימים ואז בא הביתה ומתפרק כי הוא ידע שאני שם לחבק אותו. אבל הוא קצת נדבק ממני בחוסר תפקוד וזה לא היה טוב בכלל.. אני מקווה שהוא יותר מאוזן עכשיו. אני כל כך מקווה שהוא בשלוווה. אם היא נותנת לו שלווה אז שיישאר איתה כל החיים. הוא בטח יציע לה מתישהו בקרוב, הוא כבר לא סטודנט. הוא בטח יעשה את זה.. בא לי לראות אותו ולחבק אותו ולהגיד לו שאני כל כך מתגעגעת ואוהבת וחושבת עליו הרבה ומקווה שהכל בסדר. עוד מעט אני אעבור דירה ואני אצלם ואני אשים באינסטגרם . ניראלי שהוא לא עוקב אחריי באינסטגרם.. שהוא פתח חשבון חדש. אני בודקת.

הייתה טעות לבדוק…….. הגעתי לאינסטגרם שלה. מלא תמונות עירום ושירה לא ברורה וציורים. וכמה תמונות שלו יפות יפות והוא נראה כל כך שלו ורגוע כאילו הוא בבית ואיתי הוא לא היה בבית. אני לא הייתי בבית שלי בכלל ואני עדיין לא ומי יודע אם אני בכלל אהיה. הוא בטח מבין את כל השירים שהיא כותבת או שהוא לא מבין לגמרי אבל לא מרגיש לא בנוח ומטומטם כמו שאני מרגישה. הוא מבין את המדיום.
בטח איתה הוא לא תקוע בפלאפון כל הזמן, בטח הוא לא אהב אותי בכלל וזה שעזבתי זה בגלל שהוא רצה שאני אעזוב אבל לא היה לו אומץ להגיד אז הוא הדף אותי.

יש שם תמונה אחת שהוא שוכב עליה והם נוגעים לחי בלחי והוא מחייך ויש לו קימטוטים קטנים בצידי העיניים כאילו הוא פתאום מבוגר יותר והעיניים שלו כל כך כל כך שלוות.

הוא מאוד יפה בעיניה ואני מכירה את היופי שלו אבל מרחוק לפעמים הוא לא נראה יפה ולפעמים הרגשתי בושה שרואים אותנו ביחד. אבל הוא גם נקיא יותר עכשיו ובריא יותר ו, אוף הוא פשוט … כנראה שזה לטובה. אין ספק שזה היה לטובה אם ככה. אני רק מקווה שגם אני אזכה לנחת, למרות שאני פחות טובה. הלוואי שאני אהיה טובה.

אני באמת בנאדם די מעפן, יש לי הרבה כוונות טובות אבל בפועל… אני מקווה להשתנות כן? אני עושה ואעשה מאמצים אבל כמה כבר אצליח?
אוף זה ממש מעליב
אני לא רוצה להעליב את עצמי אבל זה מרגיש כמו אמת
היה נעים עכשיו לא

אני רוצה להסתכל קדימה עם תקווה אבל קדימה יש רק אי וודאות וזה לא מנחם אותי, בטח לא מהמקום הפסימי שאני נמצאת בו עכשיו.

אני מפחדת שאני תמיד אהיה כזאת שמתביישת בבן זוג שלה או בעצמי. בעצמי אני אתמיד אתבייש וכל עוד זה יקרה אני גם אובך ממנו אם יהיו בו דברים כביכול מביכים. וכנראה שיהיו. ואם זה יקרה זה משהו שאסור לחלוק איתו כי זה לא הוגן אבל גם לא לחלוק זה לא הוגן. אז מה נשאר? להיפרד. כי אני לא טובה מספיק בשבילו. כי אני עסוקה בלחשוב על מה כולם חושבים ושופטים במקום להיות עסוקה באהבה. כי אני שופטת בעצמי. כי אני פשוט בנאדם מעפן.

יופי, ממש יופי כל הכבוד על השתלשלות העניינים

הוא אמר שהוא לא זוכר אותי ככה ושאני לא מפלצת שאני בנאדם ממש טוב… אני לא מאמינה לו. זאתאומרת הוא לא חושב שאני מפלצת אבל הוא יודע ששפטתי אותי כי אמרתי לו את זה ואני יודעת שזה הפריע לו כי דיברנו על זה. וזהו כלום. אני לא הייתי מספיק טובה כדי להיות עם מישהו טוב.

וגם את ש׳ אני שופטת.

כבר בכיתי הרבה ועכשיו אין לי בכי רק אכזבה

מה אני אגיד מחר למטפלת?

צריך להפסיק לכתוב זה סתם לא תורם בכלום ……….