לא חוויתי את זה הרבה זמן
אכלתי סעודת שבת אצל חברה.
((בדיוק השבוע בן דוד שלי ואשתו היו אצלנו והם נזכרו בכמה שהייתי בררנית באוכל ולא הייתי אוכלת כלום ועכשיו אני כן וממתי פתאום נפתח לי ואני לא בררנית…. היה שיח מוזר אבל הרגשתי חובה לזרום איתו רק רציתי שייגמר, אמרתי שזה היה בשנה של השירות שהתארחתי אצל משפחות ולא נעים לא לאכול אז הייתי חייבת…
הרבה פעמים פשוט הייתי 'מלכלכת' את הצלחת בקצת אוכל, אף אחד באמת לא בודק מה שאת אוכלת אלא את מה שנשאר לך.))
בחזרה לסעודה.. ההורים שלה היו. וחברות, אני עודדתי אותה לעשות את השבת הזאת ועזרתי לה לארגן הכול ודי עשיתי מלא מלא דברים ורצתי מפה לשם כל הסופש להספיק הכול.
ופתאום אנחנו יושבים והרגשתי את נפילת האדרנלין הזאת, וזה אפילו הרגיש סוג של דאון.
אז חייכנו וצחקנו ודיברנו הרבה עד שנהייתי נושא השולחן. אני רגילה להיות הנושא, זה תמיד מגיע מתישהו. הפעם שכחתי לעשות את הטריק של ללכלך את הצלחת, פשוט לא היה שום דבר שאני אוהבת. ואמא שלה התחילה לנסות לשכנע אותי לקחת אוכל, ואבא שלה, וכולם עם העיניים עליי ועל הצלחת שלי.
ואני אוהבת אותם, שלא תחשבו לרגע שאני כועסת. אני פשוט מבינה שהם בני אדם. ואני מבינה שאני היוצאת דופן כי הצלחת שלי נותרה ריקה…
אז אכלתי לחם. וככל שהם דיברו יותר על הרגלי האכילה שלי ועל מה שאני אוכלת הרגשתי את הרצון המתגבר להתחבא ולהקיא הכול החוצה. רציתי להפסיק לאכול, בכלל. לא היה באלי כלום.
והייתי חייבת להמשיך לחייך, וזה סחט ממני מלא כוחות.
במנה העיקרית אכלתי לשביעות רצונם של כולם, לקחתי עוף והשתדלתי להדחיק את רפלקס ההקאה (שמשום מה התחיל לי בזמן האחרון עם עוף אז די הפסקתי לאכול בשרי) ואחרי הסעודה הייתי חייבת להשכיח את כל זה ממני והייתי פשוט מותשת.
בסעודה בבוקר גם מההורים שלי עלו המשפטים "למה את לא אוכלת כלום??" את צריכה יותר, לא מספיק ובלה בלה.
אני אוכלת נורמלי, תאמינו לי.
והמשפטים האלה זורקים אותי אחורה ועושים לי אנטי בלי שיש לי הרבה שליטה על זה.
וזה מכניס אותי לעצבות כזאת, וכאב ראש, ומלא מחשבות.
אה וגיליתי ממש לא מזמן שיש בין ההורים שלי הסכם לא כתוב כזה, שהם לא מעירים לי או מגיבים או מדברים על מה שאני אוכלת ועל הכמות שאני אוכלת.
אז זה דווקא היה נחמד. די הופתעתי, לגלות שהיה להם קצת אכפת והם כן עשו משהו עם המצב, לפחות לעצמם גם אם מולי הם לא ידעו כל כך איך לעזור.
אז הייתה שבת, מתישה ומוזרה, ולא באלי לאכול, ובאלי להקיא ולבכות ולרזות וזהו.
