בוקר

עוד פוסט
אמרתי לאמא, קיבלתי אישור מהמנהלת לצאת לחתום, שלחתי לו הודעה ובינתיים הוא לא עונה
פיספסתי את התחנה ואז ירדתי והתחלתי לבכות, חושבת שמה שהכי עצר אותי זה הרגשות אשמה עם אמא שאני נוטשת אותה
זה היה לי כל הזמן כשגרתי לא בבית, אם לא הייתי באה הרבה זמן הייתי מרגישה ממש רע ומצד שני לא רוצה לבוא כי אבא.
אני לא מרגישה הקלה , אני כן שמחה שזה מאחורי. לא שמחה, פשוט . מכירה בזה שזה טוב.
הוספתי אתמול פסקה למכתב של בו וכתבתי שאני מרגישה שהגוף שלי עושה כל מיני דברים משוגעים בשבוע האחרון שלי אין אומץ לעשות. בא לי לקחת קרדיט אבל קשה לוותר על דימוי כזה מגניב.
עכשיו זה שוב ככה, כאילו אני לא פה בכלל, עוברת ממשימה אחת להבאה ופשוט עושה נגד האינסטינקטים.
אמא שאלה אם אני שמחה ואמרתי כן אבל אני עוד לא שמחה אני עצובה וכואבת.