………

אני קצת תקועה
הבדידות מפחידה אותי
אני בבית של ההורים וראיתי עם אמא נטפליקס והייתה הרגשה של לפני כל התהליך , של יציבות או שייכות.
אתמול לא ניקיתי כל כך אבל בסדר הייתי מותשת
היום לא ארזתי בכלל
גם הייתי עייפה וזה שישי
בכל מקרה מחר אני שמה באוטו כל מה שנכנס ונוסעת וזהו ישנה רק שם
אין לי ארון אז זה יהיה מעצבן
לא יודעת אם לחכות שאמא תנדב את אבא לפרק את הארון ולהעביר אותו ולבנות מחדש. אני לא אבקש ממנו זה בטוח וכשאני כותבת את זה זה נשמע לי כמו משהו שהוא לא בסדר ולא ראוי.
בכל מקרה אני לא רוצה לחכות , אני רוצה שיהיה לי ארון בהקדם…
חיפשתי קצת ביד 2 וכל ההתעסקות הזאת מעייפת אותי.
גם ללכת לחנויות זה מתיש כי קשה לי לבחור וכשאני מחפשת משהו בחנויות אני עוברת על כל החנויות ומתישה את עצמי ולא מתפשרת ובסוף גם עושה החלטה לא הגיונית בגלל שאני קונה כי אני רוצה שזה ייגמר.
כמו עם המיטה שמסתבר שממש יקרה יחסית.
גם להזמין באינטרנט זה סטרס כי אני לא רואה את זה בעיניים
אני מפחדת להתקדם
לא רוצה בדידות
המטפלת הציעה להכיר לי מטופל שלה כי גם הוא מחפש חברים ונראה לה שנסתדר
אמרתי לא, זה נראה לי מוזר
לא יודעת

עריכה

אני צריכה לקנות מיליון דברים וזה קצת מפחיד אותי למרות שאני לא אכנס למינוס מזה אבל עדיין זה המון וזה חסר אחריות וחזירי לא להיות מחושבת סביב זה ולתכנן

מצד שני ממש בא לי פשוט להכנס לכמה אתרי קניות שיש בהם הכל ולקנות הכל בבת אחת ולגמור עם זה

אני עייפה ואני מאפשרת לעצמי לנוח כבר 3 ימים בלי להיות כם הגז על הסידורים האלו אבל ככל שאני אגרור את זה יותר זה יהיה מעצבן יותר.. אי אפשר באמת לנוח אם אני עדיין חצי רגל כאן וחצי שם. 

אני רוצה מישהו חדש להתאהב בו זה לא כיף ככה

אני עייפה באמת אבל זה לא זה,  אין לי אדרנלין אין התרגשות .. 

אני צריכה אנרגיותתתת

איזה אנרגיות אחרי יום עבודה 

כמה הליכות ברגל כמה סיבובים בעיר

אני חיפשתי מטאטא ויאה ומגב במשך שלשה יומיים ובאיזה 5 חנויות סהכ ברחבי העיר כי רציתי משהו מסויים ובסוף די התפשרתי ובסוף בסוף מתברר שהיה מטאטא בדירה 

די עם המוח הזה

עריכה:

אמא אומרת כל מה שאפשר לקחת מהבית עדיף אפילו אם זה לא בדיוק

והיא נכנסה לחדר כשהאור כבוי כשבדרך כלל היא שומרת יותר על הפרטיות שלי והציעה שאני אקח איתי שמיכה ורודה עם פונפונים שבתדודה שלה הביאה לי ליומולדת ואמרתי לה שלא כי זה מכוער אז היא אמרה בציניות אז תקחי את השמיכה האפורה היפה . כי יש לי שמיכה בצבע חום אפרפר כזה שאני אוהבת.

אז היא טועה לגבי דבר אחד, אולי היא טועה לגבי שני דברים.

קשה לי מאוד שהמציאות היא גמישה ומורכבת והאמת היא סובייקטיבית 
אני מנסה לסדר תמיד במגירות ולמיין אבל זה יותר מידי ולא מסתדר לי
קשה להחליט החלטות ככה
לא משנה מה יקרה לגבי הרהיטים, מחר כל החפצים שלי, כמה שיותר מהם, יעברו לדירה ואז אני אשמע את עצמי יותר. לא יודעת אם זה עדיף אבל לפחות זה פחות מבלבל.

—–

אני מרגישה קצת שאני נשאבת לתוך הספה