העזתי וכתבתי ושלחתי את זה לכמה חברוֹת
אני מרגישה שישמור עליי להגיד
אפילו שאני מתביישת
שאני אבודה
אני כועסת
אני עייפה
אני מותשת ואני מרחמת על עצמי
ואני שונאת את זה שאני מרחמת על עצמי
אני כל כך משוועת לטוב
לשמש שתאיר ואני לא אפחד ממנה
שלא אפחד מעצמי
נמאס לי
למה אני לא מצליחה
למה זה חונק
למה זה תקוע
למה אני לא איפה שאני רוצה להיות
השנים עוברות
הזמן עובר
אני ילדה בת 7
או 9
מי סופר
יש לאנשים בגיל שלי ילדים
או יציבות
או עבודה
או משפחה
ואני
בקושי את עצמי יש לי
את עצמי ואת העצם שאני
אני רואה הרבה דוקו
חייזרים ושואה
חנק
אני רוצה לחיות כמו שאני חושבת שמגיע לי
כי מגיע לי
אבל לא כל כך בקלות
נענשתי
וזה כאילו גזרתי עליי להמשיך
נדמה שאני לא יודעת אחרת
אני מחזיקה דמעות
אני ילדה טובה
אני רק הופכת להיות יותר קטנה
לא צעירה
כי אם ילדותית
תלותית
תלולית
כל מה שבא לי
זה להתגלש
שוב
ושוב.
-
4 תגובות
