בוקר טוב

בוקר טוב
צריכה לתחזק את הערך עצמי
לא כי אני משוגעת אלא כי צריך ואני רוצה, כי זקוקה לזה ורוצה לחיות בשמחה יותר וזה אשכרה עוזר אז הנה.

תודה
1. לכתוב
2. לכתוב לכם
3. מה שאני לובשת
4. הניפרדות שלי ממנו
5. סבא
6. אמא
7. השמים שוב יפים
8. שיש לי פרנסה
9. המיטה שלי
10. הפרטיות שלי

אוקי המשימה היומית שלי… הייתה להתכונן לשיחה ונתתי לעצמי 4 רשימות לעשות:

1. למה זה לא טרגי אם לא יילך
2. למה אנחנו שווים
3. למה זה בסדר שישמעו אותי גם אם יש עוד אנשים מסביב
4. הגדרת הקשר

לפני זה אני צריכה עימות עם הקול הביקורתי שהוא הפך להיות בשבוע האחרון

קודם כל אני רוצה להפריד את הקול הזה ממנו כי זה אני לא הוא

אז שירה לימדה אותי להגיד 2 דברים:

1 הכוח הזה שיש לו זה כוח שאני שמה עליו, שאני נתתי לו. הגדרתי אותו לעצמי כטוב יותר ממני, כמשהו לשאוף אליו ואת עצמי כנחותה מולו. וכל זה על סמך שבבי מידע שלמדתי עליו. החלטתי שהוא כזה עוד לפני שהכרנו ואז התכונות שלו התגלו והן כבר היו תחת קטגוריה 'טוב ממני', למרות שאם הייתי חושבת על התכונות האלה לפני ההיכרות איתו היייתי אומרת שהן לא בהכרח מרשימות אותי.
לדוגמה חוסר אמפתיה למאבק חברתי. שהוא קורא לציבור "מתבכיינים". זאת לא הדרך שלי.
כן הרשים אותי שהוא לוקח אחריות על הבחירות שלו ולא מצפה מאנשים אחרים לפתור את הבעיות שלו. משהו שהפריע לי באורן לדוגמה, שהיו לו בעיני ציפיות מוגזמות מאנשים. אבל גם לזה יש חן כי הוא ציפה מאנשים ליותר.

אז להרבה עמדות אני יכולה להתחבר וזה מקשה עליי להחליט על עמדה משלי, זה בטוח בעמדה שלו וזה בטוח בעמדה שלו. אני לא חושבת שלשבת על הגדר זה ממש טוב וזאת הבעיה הישנה של אין לי דיעה כי אני מתאימה את הדיעה שלי למי שסביבי כדי לרצות.
אבל אני כרגע בכנות לא מרגישה שיש לי הכרעה בנושא. לא בטוחה שזה משנה בכלל אם תהיה לי דיעה לכאן או לכאן. בסוף מה שמשנה את העולם זה מעשים ומעשים צריכים להיות עם חמלה תמיד כי בי דה צ'יינג' יו וואנט טו סי אין דה וורלד. כמובן עם חמלה גם כשאנחני לא מצליחים להיות בחמלה תמיד כי זה לא מתאפשר לאף אחד.

אולי העמדות שלהם לא חייבות לסתור, אולי זה כל מקרה לגופו.

אני חושבת שאני לא כל כך סתומה. לא מרגישה שאני כותבת דברים סתומים.

ממה שהוא אומר אני מבינה ממנו שהוא לא מאמין בשינוי אז מבחינתו זו סיסמא ריקה. שבעולם יש אנשים שעושים מעשים רעים מאוד וכולנו עושים מעשים קצת רעים שבמצטבר מתמזגים למעשים רעים וגדולים. ואדם צריך למצוא את הדרך ההומנית לחיות בעולם כזה אבל לא להתיימר לשנות אותו.

עריכה

לא נשמע לי הגיוני הוא בטח כן מאמין בשינוי של כל מיני סדרי ממשל והתארגנויות אבל כן זה שמבחינה מוסרית האיזון לא יופר אף פעם זה משהו שהוא לדעתי כן מאמין בו. 

אחרת למה לזלזל במאבק? בתלונה של קבוצה על מצבה בחברה, על קיפוח, רק אם זו תלונת שווא. 

אולי הוא פשוט חושב שאין קיפוח בקבוצה הספציפית הזאת… 

אז זה לא מתיישב לי עם הנטייה להאמין לאדם שאומר שרע לו, כי אני יודעת שיש לנו נטייה כבני אדם לעשות הפוך. וזה לפי משהו שקראתי ולא לפי תחושות. אז אולי אני אקרא את זה יותר לעומק ויהיה לי מה להגיד לו, לעמת אותו עם זה. 

אבל הוא יגיד טוב לכולנו היה קשה

נשמה גם בינינו יש הרבה שמתלוננים. וזאת הדרך היחידה לשנות, זה כמו שעיתונאי שואל שאלות קשות או כמו שצריך לפעמים לעמוד עם שלט. או כמו לריב עם הבנזוג על משהו מטומטם כי זה מפריע למרות שלא בא לך לפתוח את זה אבל אתה חייב כי אתה יודע שאם לא תפתח זה יצטבר וייצא אחר כך מכוער יותר. זה לא נעים וכולם שונאים אותך וקוראים לך בכיין אבל זה צריך להיעשות. אז פשוט אפשר לותר על החלק של הבכיין ולהחליף במילה יותר מכבדת, גם אם ביקורתית. 

אז בהמשך למשפט של שירה, זה כוח שאני שמתי עליו ואני לוקחת בחזרה אליי. הכוח אצלי.

2 הקול הביקורתי הוא הקול שהגיע מההורים שהגיע מההורים שלהם כי ככה זה. יש בתים שבהם יש הרבה ביקורת. זה קול שמגיע כדי לשנות ולשפר את המציאות אבל הוא לא מצליח לעשות את זה, הוא רק דורך ומשתק. אז תודה קול ביקורתי שאתה מנסה להסב את תשומת ליבי ולהאיר לי נקודות חדשות. זוויות ראייה מעניינות שמאתגרות אותי ומרחיבות את הקיום שלי. אבל יש דרך להגיד דברים וזו לא הדרך שאני רוצה. זה הרסני ולא עוזר לאף אחד בעולם בטח לא לי. אז תודה אבל לא. 

—-

פשיוו

עכשיו אני אעבוד קצת ואמשיך אחר כך עם הרשימות האחרות