מתי?

שעת לילה,

יושבת בחדר וכותבת.

שואלת מתי המחשבות הטורדניות ייפסקו,

מתי אצליח למצוא את עצמי?

בין כל החשוך…

מתי אצליח למצוא את שלוותי?

כותבת, כואבת, זועקת, 

מרגישה כל-כך לבד…

לא עוד, לא עוד, 

התעייפתי,

רוצה להניח להכל, רוצה להניח ולא לבקש עוד.

מנסה להחזיק את עצמי, לא להישבר,

אבל רע  מבפנים, ריק לי מבפנים, 

גם מבחוץ רע, 

בחוץ מאיים, מפחיד,

צריך כוחות, 

כשאין כוחות וצריך לאסוף כוחות,

זה גם מצריך קבלה והתמודדות עצמית ביחד. 

ה- ״עצמי״ שלי הלך לאיבוד, 

מנסה לאסוף אותו,

זה לא קל,

זה באמת לא קל,

מקווה שלא אשבר לגמרי…