להחזיק חזק

אז איך עבר היום:
בגדול, בלאגן בראש ואי שקט.
בבוקר הייתה שקילה וגיליתי שירדתי במשקל. זה לא שינה הרבה או עשה לי משהו מכמה סיבות, האחת היא שאני לא מאמינה שהתפריט שלי קטן וגם כי אני לא רואה על עצמי את השינוי המשקלי הזה. פשוט לא מאמינה במשקל ומה גם שההפרעה הזו היא בראש ולא קשורה לגוף.
היו קבוצות ודיברנו על 2 הקצוות של בולמוסים וצמצומים ודרך זה הגעתי למסקנה שאני פשוט זקוקה לתפריט ברור עם גבולות ברורים ושעות מוגדרות מראש ולהיות מוכנה לכל סיטואציה, כי מספיק ביס אחד לא במקום וזה בינג׳ מהגיהנום. עשיתי המון פרצופים בזמן הארוחות ולפעמים אני מרגישה קצת כמו אונס לנפש. כשנכנסים לך לצלחת ובודקים אותך. אני מנסה להבין את הדחפים שלי יותר לעומק ופשוט מבינה שאני אותה ילדה שהיו אומרים לה לא לאכול 4 צלחות בבת אחת ועוד לקחת לחדר שלה ולאכול לבד והיא בכל זאת עשתה את זה. זו פשוט מרדנות שיש בי ולא רצון אמיתי לבינג׳ ועם הדחף הזה אני מתמודדת בכל ארוחה. ממש ocd בצלחת. שאם אגמור הכל אשמין ואם לא אשאיר פירורים, השליטה מתפרקת ואם עכשיו אכלתי אז יבוא בינג׳ גדול כמו גל ענק בים ואני ארצה להתאבד אחריו. כי אם כבר הרסת אז תהרסי בגדול והדחף הזה לא עוזב אותי. אני ממש מבינה למה, המרדנות אצלי באוכל תמיד הייתה ותמיד היו מעירים לי על כך, לכן זה מרגיש לי מוזר לאכול בנוכחות אנשים ולתפקד כמו בן אדם ״נורמלי״. אני מנסה לתרץ לי בראש כפי שהייתי מתרצת אז, כשהייתי במקום אחר להפרעות אכילה ״בדיוק אכלתי״, ״אני מפוצצת״ , ״יש לי תפריט ואני צריכה לעמוד בו״ וכולי. ברור שבתוך תוכי משהו מתפוצץ ורוצה בינג׳ על הכל, אבל אני יודעת שבאיזשהוא שלב אצטרך ללמוד להתמודד לבדי ולהיות חזקה ולא ליפול ליצר הרע הזה שבתוכי. משהו ממש גועש ורועש.
מעבר לזה, הייתה השתנה על עצמי. משהו שלא הצלחתי להחזיק ולהתאפק ופשוט השתנתי על עצמי ממש וביקשתי מהאחות לפתוח לי את החדר כדי להחליף בגדים ולהתנקות. השלפוחית שלי ממש רגיזה וזה מלחיץ אותי. אותו דבר קרה לי גם בקניון כשיצאתי לבד ונאלצתי לקנות מכנס חדש. יצאתי לקניון בצהריים, אחרי הארוחת ביניים. לבדי. לפני כן הלכתי לתחנת דלק הסמוכה למחלקה ופשוט ירדתי על פחיות ומסטיקים והתחלתי להתעקש עם עצמי לכתוב מה אני רוצה להיות ולפרט כל דבר כמעט. אילו קווי אישיות אני רוצה ומה אני רוצה להיות בחיים ומי זו האישה הזו שאני נאבקת בעצמי ממש כדי להיות היא. החלטתי גם ללכת לסופר שבקניון וקניתי בדיוק לפי התפריט + בושם במבצע ועפתי על עצמי ממש מזה שהצלחתי ועמדתי בפיתוי וגם מזה שהלכתי לבד ומזה שמצאתי את הדרך למחלקה לבד וממש הייתי מרוצה מעצמי. אני קצת מאוכזבת מזה שלא השתלטתי על הדחפים לפחיות ולמסטיקים ולקניות בחנות הילדים(סליימים וכד), פשוט לא רציתי לקנות רק אוכל. משהו בהפרעה מרגיש לי איום ונורא לקנות אוכל מהכסף שלי, אבל ניחם אותי יותר שקניתי בדיוק לפי התפריט ושהחזקתי את עצמי כל הדרך ולא פתחתי את האריזות והתחלתי לזלול. אפילו לא חשבתי על זה כל כך, מה שעד לא מזמן היה לי נורא קשה ליישם.
דיברתי עם אמא שלי לא מזמן והיא רצתה שאעזור לה במשהו שכרוך בלסדר שולחנות אוכל לאנשים וזה טריגר רציני לבינג׳, אבל אני ממש רוצה להוכיח לעצמי שאני נורמלית ושזה יעבור ממני ובקרוב אצא מזה בן אדם שלם ולא הפרעה מהלכת. קשה להחזיק, אבל אני יודעת שזה שווה את זה.

Binge free day 2