ניסיתי להקיא
רק פעם אחת. אני מחזיקה את עצמי מזה חזק עכשיו לא לנסות שוב.
איכ אלוהים פעם אחרונה שניסיתי היה לפני שש שנים. אף פעם לא הצלחתי. אבל הפעם- הרגשתי שאני אצליח.
ועצרתי.
אני לא יודעת למה בכלל.
מרגישה כל כך מגעיל.
דיברתי עם מישהו בפלאפון, הוא טען שאני לא מספיק מתעניינת בו כי הוא שאל שאלה פעמיים ואני החזרתי לו רק פעם אחת (לא בניסוח הזה, אבל זה היה הפואנטה בגדול).
לא היה לי כח להתווכח איתו כי בכל מקרה אני בקטע של לסיים את הקשר, ואולי הוא צודק ובאמת פחות באלי להתעניין, אבל רק הגבתי "סליחה, אתה צודק, אני אקח את זה לתשומת ליבי, תודה". כי לא היה לי כח להתווכח.
בקושי אני מכירה אותך ואתה אומר לי שאני לא מתעניינת? כי שאלתי מה שלומך ואיך אצלך בלי לשאול את זה שוב?
קיצר, עצבן אותי קצת.
ירדתי למטבח, אכלתי 3 פרוסות עוגה. אם הייתי משאירה קצת אולי הייתי מרגישה יותר טוב אבל אלה היו ה3 האחרונות.
ומאוחר מדי בשביל לאכול.
ולא עשיתי היום מספיק ספורט בשביל זה.
ושתיתי אחרי זה מלא מים, ואמא ברקע מדברת איתי על משהו שהיא למדה היום ואני רק מהנהנת וכל מה שעובר לי בראש זה שאני חייבת להוציא את העוגה הזאת ממני ומהר.
עליתי למעלה, ניסיתי, השתעלתי, ועצרתי את עצמי.
ירדתי לחדר שלי, סגרתי את הדלת. וזהו. אני פה, קצת דמעות ירדו.
אבל קצת.
אולי אני אנסה שוב. ואולי שוב אני אעצור ולא אתן לעצמי.
כל מה שרציתי היום זה לאכול פחות, וזה נגמר באיכס
אבל אל תחשבו שזה לא טוב או משהו. אני בסדר. אני תמיד בסדר.
