זה לא מעניין

איך השתנית, עולם…

כשהייתי ילד ראיתי אותך בצבעים כל כך יפים. ראיתי אותך כל כך טהור, כל כך חסר אכזריות, כל כך הגון, כל כך יפה.

כולם יפים, כולם מעונבים בטלוויזיה, כולם מחויכים, לכולם יש קרן שמש קטנה בשיער, כולם מחבקים, כולם צוחקים, אף אחד לא בוכה

רציתי להיות הם, רציתי להיות מעונב, רציתי ריח של בושם, רציתי להיות עם החברים הכי קרובים, רציתי להסתחבק, רציתי גוף גדול, רציתי בניין יפה

איך התכערת, עולם

איך הלכתי ברחוב היום, כמו איזה קבצן, משווע שמישהו יקח אותי לעבודה סוג ז', לעבוד בשביל שכר מינימום, בשביל שיזיינו אותי בתחת כדי שאוכל לממן לעצמי פסיכולוג פרטי מחורבן כי הקופה הארורה לא תתן לי בחיים עזרה, אולי רק אם אבוא ואאיים להתאבד או לרצוח מישהו ואני עדיין לא מספיק בשפל כדי לעשות צעדים נואשים שבין כה אני לא מתכוון אליהם

איך הלכתי, והסתכלו עליי וצחקו, ואמרו לי שאני אוברקוואליפייד לעבודות זבל, אבל אנדרקוואליפייד לעבודות שאני אשכרה יכול להתאים להם כי אף אחד לא נותן לך הזדמנות כשבזבזת את גיל הנעורים בלרצות למות ואף מבוגר לא דאג לך שתלמד ותשב על התחת ותצא עם השכלה

איך הלכתי, אחרי שבלילה חלמתי שאנחנו חוזרים לבית הישן, והוא כולו מתפורר, ואני מתחנן בפניה שנשחזר את הכל אבל היא אומרת שכבר אין מה לשחזר, "תראה איך הכל הרוס, תראה איך הכל שבור", ואני מבטיח שאני אמצא את הדרך לתקן אבל אין מה

איך הלכתי, אחרי שאתמול באו 2 בריונים, כל אחד הר אדם, מחפשים מישהו שהוא לא אני כי הבניין מפוצץ סוחרי סמים, נתקפתי חרדה והתגוננתי והם כמעט רצו לעצור אותי על כלום ושום דבר, ישבתי שעה ובכיתי כמו כוסית מההיסטריה, מהפלשבקים, 7 שוטרים בתוך הבית עוצרים את אבא שלי שצועק שכואב לו וכל המשפחה נכנסת הביתה

איך הלכתי, ואם לא הייתה לי סיבה להיאחז בחיים, אם לא היה לי בשביל מה להמשיך ללכת, הייתי פשוט קופץ לכביש ומקווה שלא כואב כשמשאית פוגעת

איך הלכתי בשבילך, איך תמיד אמשיך ללכת בשבילך, רק אל תוותרי לגמרי, כי כשאת תוותרי כבר לי לא יהיה למה

איך אני יודע שאת סובלת, איך אני יודע שאת צריכה גבר אמיתי, איך אני יודע שאני צריך להשתנות, איך אני יודע שאני לא צריך ללכת לקיצון, איך אני תמיד מאכזב

איך אני מבטיח שאקיים ונכשל לקיים בפועל

איך גורמים לך לא להתחרט שבחרת בטעות הכי גדולה של החיים שלך

איך עוצרים דמעות, איך מפסיקים לפחד מכולם, איך יוצאים מהבית לעולם בלי לעשות במכנסיים או בלי להיות שקרן שמראה לעולם שהכל בסדר איתו כשבפנים הכל מתפורר

ולמה כולם כל כך זבל וחסרי אנושיות

ולמה כואב לי על ההומלס המסכן שפתח את היד ורצה כסף אבל היה לי רק אשראי ומטריה ולא יכולתי לתת לו מזומן

ולמה לא הזמנתי אותו לשתיה עליי ולמה לא נתתי לו את המטריה שימכור למישהו וירוויח עליה את ה-40 שקל שנתתי לקסטרו המתועבים כדי לקנות אותה כשיכולתי לקנות את אותו הזבל בעשרה שקלים ב"שיט סטוק" ליד הבית

אדם לאדם זאב אבל אני אלחם בשבילנו

כי אם לא את אין לי למה להיות כאן