מקום דמיוני

הגעתי.

דפקתי על הדלת. בהיסוס. בבושה.

"כן" ענה לי קול מרגיע.

"קבעתי תור" אמרתי

"אין בעיה, את יכולה לחכות כאן".

התיישבתי על כיסא. כחול. נוח. חיכיתי שיקראו לי.

מיד הגיע אח. "תרצי משהו לאכול,לשתות?" הוא היה כל כך שליו ורגוע. העביר בי תחושות של ביטחון.

"לא" אמרתי.

נכנסנו לחדר. חדר ריק. בלי תמונות או צבעים.

רק מיטה היתה שם באמצע. עם סדינים לבנים ונקיים.

"את יכולה לשכב כשאת מוכנה" הוא אמר. נתן לי שמיכה, שם אור מעומעם. מוזיקה שקטה.

התארגנתי. היה שקט סביבי. הייתי לבד.

הם נכנסו שוב. "בטוחה?" הם שאלו. "בטוחה" עניתי.

ואז זה קרה. דקירה קטנה. ואחריה כלום.