השתחררתי ממש לא מזמן מביה"ח אחרי אישפוז בעקבות חמצת סוכרתית. אומנם חלק גדול באשמה הוא באמת סוכר לא מאוזן, אך הקטליסט הייתה אפיזודת הקאות נוספת.
(אני מקיאה מזה שנתיים, סובלת מבחילות וסחרחורות ומדי פעם מיגרנות ולעיתים קרובות כיום - גלי הקאות ממושכים). רוצה לאשר ולוודא פה כמה דברים שנאמרו לי במחלקה. (פנימית ד' ברזילי - עבודה מופלאה של כל הצוות הרפואי ורופאים נהדרים באמת. הם סבלו אותי ועוד בחיוך....).
מכיוון שההקאות לא עושות רושם של הולכות לשום מקום - שאלתי בפירוש, מה אני צריכה לעשות ומתי.
נאמר לי על ידי האחות האחראית, שאם אני רואה שזה גל ממש ארוך של הקאות - מעל יום, לגשת. אם הסוכר לא מתאזן אז גם לגשת. כשביקשתי מספר, אז היא דיברה איתי על 300. מספר מאוד סביר בגלי ההקאות שלי.
מאמינה שאם דבר כזה יקרה, בוודאי אגש למכבי קודם, אך בהתחשב בניסיון העבר, אני יודעת שזה סביר לקרות בלילה.
במקרים כפי שתיארתי - עדיין יש צורך בהפנייה? מביקור רופא? אם לא אאושפז אבל אקבל טיפול לכמה שעות בחדר המיון - בדמות אינפוזיה ופיקוח, עדין אחוייב? רק מנסה לוודא פה את הדברים.
כי למרות שהייתי על סף התדרדרות סופית מחמצת עשינו את כל ההליך מחמת חיובים מיותרים (ובביקור רופא הרופא אשכרה שאלה אותי אם אני רוצה רק אינפוזיה או אם "בא לי" ללכת למיון....), תוך כדי שאינני נושמת כבר, לפי דבריו של הרופא המקבל בביה"ח, אז אם לא הייתי מגיעה אז כבר היתי מאבדת את ההכרה גם ככה.
במצבים שתיארתי - שהם תיאורטייים בלבד בנקודה זו - זה לא כזה קיצוני. ועדיין, מה הקופה אומרת לגבי פנייה למיון? אני באמת אמורה עכשיו ללכת למיון כל פעם שאני מקיאה, מתייבשת והסוכר עולה מעל 300? :-/
open