הוא כבר צלל לא פעם למצולות,
ידיים קדימה וגב בתשעים מעלות
הוא מכיר כל חור, כל אלמוג, כל שונית
ומדבר בקבע עם דגים בתחתית,
הים, פונה אליו כמו מסנה בוער,
"של סנפיריך מעל רגליך" הוא משורר
הצוללן, אין לו שם, לא פנים ולא בית,
נלחם עם כרישים בעזרת רובה מים
חזק, אהוב ומקובל ונשאלת השאלה, למה אותו צוללן ממשיך בצלילה?
מתחת לפני השטח, על ידי דרי הים הוא אהוב,
אבל בחצי הכוס הריקה ממים,
הוא מרגיש עזוב
הוא במערה תת קרקעית, מחפש את האור שחמק בין אצבעותיו והפנסיים מאירים לו בחשכה,
הצוללן, ללא צל של ספק מגיע למצולות כבריחה.
——
השיר הזה נכתב