חברים יקרים, רבים מאיתנו כאן שכותבים ופותחים את נפשם וליבם חשים זנוחים, לא משמעותיים ולא חשובים לאיש. תחושות שלפעמים מתעצמות בחגים – ימי הפאנטזיה על משפחה אוהבת ועוטפת שתרחיק אותנו מכול פגע. ורגע לפני שהשנה החדשה מתחילה רוצה להאיר בפניכם נקודה חשובה מאין כמוהה – כול אחד שכתב כאן אין פעם, פוסט של עצמו או תגובה לאחר – היווה אור. אור לאחרים שקראו בדבריו או בדבריה את נפשם, אור לאחרים שחשים שאיש לפניהם לא חווה את אותו הדבר, אור עבור אילו שמרגישים ש"לעולם לא ייצאו מזה".
בכול אחד מכם טמון אור – יקר מאין כמוהו ואני מאחלת לכם שכול אחד מכם יכי