אני מרוסקת כל כך, הנפש שלי כבר לא מצליחה לעמוד בכל הקשיים שכבר הגוף מחליט להרגיש לא טוב…
נמאס לי , אני עייפה, אני שבורה , אני פשוט לבד ולאף אחד לא איכפת ממני …
אני בוכה ובהתקפי חרדה שלא מצליחה להרגיע את עצמי..
יש לי רגשות אשמה שלא פוסקים,
אני לא סומכת על אנשים, גברים ונשים,
ובעיקר אני לא סומכת על עצמי..
האם זה באמת טוב שחשפתי כאן את הסיפור שלי ? (חלק מאוד קטן ממנו)
אני מרגישה חסרת אונים ופשוט באלי להעלם …
אני מרגישה כיאלו הנפש שלי כבר בלי רגשות, גם אם מישהו יגיד לי שאיכפת לו ממני ושהוא אוהב אותי ( שזה לא באמת קורה) יהיה לי נורא ק