לפעמים עצובים ולא יודעים למה. הכאב נערם בכוורות, צהובות ואדומות וכחולות. והדבורים יוצאות לאסוף מאלף פרחים ומקורות. לבסוף אטעם מכולם, לחוד ומעורבב ומעובד, את כל טעמיו של הצער. אבל בין הריחות השונים וצלילי הזמזומים לא אלמד להבחין מהיכן הכאבים. 

***