B Edit דדדדי מרגישה אגואיסטית, אני שונאת אותי. אז ככה, אני מחלימה משפעת, הייתי חולה מיום שני, והיום עדיין לא הלכתי לעבודה.אבל לקראת הצהריים הייתי חייבת להרגיש כבר טוב,לא הייתה לי ברירה כי יש לי את התורנות אצל סבא שלי – לנקות לו את הבית ולעשות לו קניות כמו שאני עושה בכל יום חמישי, אוקי למזלי החום אכן ירד קצת, אז לקחתי כדור ויצאתי, אחותי הצטרפה אלי. ההיינו שם, הייתי ממש איטית לא היה לי כח, אבל לא הייתה לי שום פריבילגיה כי גם לאחותי לא היה, אז שתינו עבדנו לאט, כאב לי הראש והיו לי קצת בחילות אבל הייתי חייבת לתפקד אז אכלתי הרבה שוקולד, קצת מידי הרבה, ועוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 8 תגובות דדדדי <p>מרגישה אגואיסטית, אני שונאת אותי.</p> <p>אז ככה, אני מחלימה משפעת, הייתי חולה מיום שני, והיום עדיין לא הלכתי לעבודה.<br />אבל לקראת הצהריים הייתי חייבת להרגיש כבר טוב,לא הייתה לי ברירה כי יש לי את התורנות אצל סבא שלי – לנקות לו את הבית ולעשות לו קניות כמו שאני עושה בכל יום חמישי, <br />אוקי למזלי החום אכן ירד קצת, אז לקחתי כדור ויצאתי, אחותי הצטרפה אלי.</p> <p>ההיינו שם, הייתי ממש איטית לא היה לי כח, אבל לא הייתה לי שום פריבילגיה כי גם לאחותי לא היה, אז שתינו עבדנו לאט, כאב לי הראש והיו לי קצת בחילות אבל הייתי חייבת לתפקד אז אכלתי הרבה שוקולד, קצת מידי הרבה, וגם עוגה, <br />וכל הזמן התחושה הייתה כאילו אחותי עשתה לי טובה שהיא באה איתי למרות שהיא קיבלה על זה כסף<br />אחרי זה היא שגעה לי את השכל שנלך לקניון לקניות. לא היה לי כח.<br />אמרתי לה שתלך עם חברות שלה אבל היא התעקשה שהיא סומכת רק עלי וכל מיני<br />והיא כל כך רצתה אז הסכמתי.<br />היה כבר מאוחר אז נכנסנו לחנות הראשונה לקחנו בגדים, ואני כמו תמיד מכל בגד שאני לוקחת למדוד אני לקחתי פעמיים אחד בשבילי ואחד בשבילה, היה לי כבד, ולא היה לי כבר כח, בקשתי ממנה עזרה, אז היא אמרה לי "סליחה גם אני סוחבת" (היה לי כבד כי סחבתי הכל כפול)<br />כך או כך הגענו לתא, הנחנו את הכל בתא אחד, כי המידות היו מעורבבות, ולא נתנה לי אפילו למדוד, ואפילו מקום להתלבש או להסתכל במראה.<br />מדדתי איזשהי שמלה, ולא ממש אהבתי , שנאתי את עצמי פתאום , המידה הקטנה הייתה קצת קטנה עלי, אני מפחדת שעליתי מידה והיא פלטה לי:<br />"את נראית איתה נוראית" ועקמה את הפרצוץ בצורה של בחילה.<br />נבהלתי ממש, ואז היא מדדה את השמלה, במידה שונה (היא מידה יותר גדולה ממני, אבל היא גם בהרבה יותר גבוהה) למעשה גם עליה היא לא ישבה יפה, אולי זה בעיה של השמלה, אז אמרתי לה "לא כל כך יפה", אז היא שאלה אותי בציניות, "אה את לא מפרגנת לי שעלי היא נראית יותר יפה?"<br />ממש, אני בעצמי סחבתי בשבילה את השמלה מהחנות. ואני הכי מפרגנת לה להראות יפה.<br />וכל הזמן אני מנסה לחלץ את הבגדים בשבילי ולנסות לעבור לתא אחר, והיא כל בגד שאני מחזיקה היא צועקת עלי , "איפה שלי, למה לא הבאת גם לי מידה?" רק מציינת שהיא לקחה לעצמה גם בגדים אבל לא הביאה לי שום מידה בשבילי, ועוד לא רצתה לעזור לי לסחוב.<br />הגעתי למצב שפחדתי שהיא תראה מה הבאתי לעצמי.<br />כבר נהיה מאוחר, המוכרת אמרה להזדרז.<br />אז היא התחילה לשאול אותי על כל הדברים שהיא מדדה מה אני אומרת ואם זה יפה, אז עניתי לה, וכל מה שעניתי לה היא התווכחה איתי , ואמרה לי "את לא נותנת לי מקום לטעם האישי שלי"<br />כאילו מישהו הכריח אותה להתיעץ איתי, <br />בכל מקרה כל מה שמדדתי היה טיפה צפוף עלי, כנראה גם השמנתי בין השאר, זה לבד חרפן אותי.<br />והיא מהצד כל שניה אמרה לי "תסגרי לי, תביאי לי מידה אחרת, למה לא הבאתי לי, תסתכלי איך זה עלי?" ועוד מלא כאלה, <br />הרגשתי רעה, כי לא עניתי לה מספיק יפה, אבל למעשה עניתי לה על הכל, <br />ובקושי הספקתי להסתכל על משהו בעצמי, ועד שמדדתי משהו והוא קצת היה צפוף עלי, היא צחקה עלי, ואמרה לי "נו השמנת כנראה"<br />אחרי ששילמנו, הלכנו הביתה, ואז בנסיעה בחזור היא אומרת לי "אוף חבל שהלכנו, סתם לא היה כיף"<br />כבר לא הייתי מסוגלת אני אשכרה הלכתי רק בשבילה כדי שהיא תהנה ויהיה לה כיף , ואפילו את זה היא לא יכולה להעניק לי?<br />אז אמרתי לה שלפחות למדתי מזה לקח לפעם הבאה לא ללכת איתה לקניות, כי אני מרגישה השיפחה שלה, אז היא נורא נבהלה כי היא צריכה את הטעם שלי בבגדים תמיד.<br />אז היא אמרה לי סליחה את סתם מתעצבנת, אז התחלתי להגיד לה את כל מה שהיה, ולפרט לה איך אני מרגישה, והיא שותקת, ופותחת את הפה בצורה מזלזלת, ופתאום הפסקתי, הרגשתי רעה ואגואיסטית, כאילו מה קרה למה לא לעזור קצת לאחותי???<br />גם אם זה על חשבוני, אנחנו פה בעולם כדי להיטיב לאחרים<br />ובתוך הראש שלי כל המחשבות של "את שמנה, רעה, אנוכית ומכוערת"<br />ודמעתי, והיא הרגישה רע עם עצמה בגללי, <br />וזהו עכשיו אני כל הזמן בוכה, </p> <p>בוכה על הכל, אני יודעת שזה טפשי, ילדותי , ואני כבר בת 21 והיא רק בת 16 אבל עדיין אני לא משרתת שלה<br />ואני תמיד טובה אליה, אז למה בסוף אני צריכה לצאת טובה מידי, ועוזרת מידי, ועם מלא מצפון כי אני רעה.<br />איפה הגבול הזה בין לתת לבין לוותר על עצמי???<br />ולמה פתאום אני כל כך מרגישה שמנה? ובאלי להפוך לשלד???<br />סליחה שהארכתי, אני פשוט מנסה להבין למה אני כל כך דומעת,<br />אבל קשה לי עכשיו, וכבר תקופה ארוכה לא פרקתי, <br />ושכחתי מהאנורקסיה, ושכחתי שאסור לאכול, ושאסור לדאוג לעצמי<br />ושאסור בכלל לכעוס, ושצריך לעזור לכולם, כי אני זה כלום<br />רק כלום וזהו</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה