Edit החיים עם הדיאליזה שלום, שמי גלי, אני בת 42 ואני מטופלת בדיאליזה – גם פריטוניאל (בעבר) וגם המו, מזה כבר 30 שנה (למען האמת, אחרי המספר העגול והארוך הזה, הפסקתי לספור). קצת ביוגרפיה "מחלתית": אין שום אפשרות להעביר בכתב את כל ה"תלאות" שעברו עלי במשך השנים האלו : מבחר ניתוחים כמו פיסטולות, 2 השתלות, הוצאות כליה (גם המושתלות וגם שלי), החלפות 2 מפרקי ירך ועוד ניתוחים ושיקומים נלווים. ברור שחיים כאלה אינם פשוטים ורצופים במשברים, במיוחד בגיל כל כך צעיר.אבל… ותמיד יש כזה, במשך השנים, עם הדיאליזה, בכל זאת הצלחתי ללמוד, לעשות תואר ולעבוד כמרפאה בעיסוק, ללמוד מחשביעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 3 תגובות החיים עם הדיאליזה <p>שלום, שמי גלי, אני בת 42 ואני מטופלת בדיאליזה – גם פריטוניאל (בעבר) וגם המו, מזה כבר 30 שנה (למען האמת, אחרי המספר העגול והארוך הזה, הפסקתי לספור). <br />קצת ביוגרפיה "מחלתית": אין שום אפשרות להעביר בכתב את כל ה"תלאות" שעברו עלי במשך השנים האלו : מבחר ניתוחים כמו פיסטולות, 2 השתלות, הוצאות כליה (גם המושתלות וגם שלי), החלפות 2 מפרקי ירך ועוד ניתוחים ושיקומים נלווים. <br />ברור שחיים כאלה אינם פשוטים ורצופים במשברים, במיוחד בגיל כל כך צעיר.<br />אבל… ותמיד יש כזה, במשך השנים, <strong>עם </strong>הדיאליזה, בכל זאת הצלחתי ללמוד, לעשות תואר ולעבוד כמרפאה בעיסוק, ללמוד מחשבים ולעבוד בהדרכה, לצאת לפעילויות ספורט של "אתגרים" (סנפלינג) וכך למלא את חיי בתוכן, שאינו רק קשור במחלה. בשנים האחרונות עבדתי כמדריכת ילדים בקרן קר"ב ואהבתי כל רגע. <br />כרגע, בגלל 2 החלפות ירך שעברתי לא מזמן, אני בהפסקה, אבל אין לי ספק שאמצא את עצמי שוב במסגרת, בעבודה. <br />הגעתי למסקנה, שבשבילי , בכל אופן, זה הפתרון להמשך חיים שפויים ו"בריאים".<br />זהו, להפעם. אשמח אם תצטרפו לקבוצה הנ"ל, לספר על עצמכם וסתם לקשקש. בטוח שנמצא על מה. <br />להתראות , חתימה טובה לכולם, בהצלחה למפתחי האתר ולנו.<br />גלי</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה