אני קורבן כמו כמוכם של הציליויזיה, של החברה, ה-so cald חברה, של האספלט, של הערפיח, של הלמהר בבוקר לעבודה. נימאס לי מכל זה. ניסיתי חלק להיות מיזה. אבל זה לא אני. לא מסוגל לראות את זה. לא מסוגל לראות את האגרסביות את ההשגיות, את הדורסנות. כל מהדורת חדשות היא אותו דבר…ואין אנשים שיעזרו…אם זה ההורים שמתוכנתים באותו תיכנות קלוקל, אם זה הפסיכאטריה והכדורים שמנסים להחזיר אותנו לזבל ולתיכנות הרגילים. אני אומר לא. לא רוצה לחזור לשם. לא רוצה לחזור לחיים הרובוטים המדוכאים. בדמיוני אני רואה קהילה של אנשים כמונו שתומכים ונותנים עזרה הדדית ומקיימי