שבוע הבא אני משתחררת מאישפוז של חודשיים. נפלתי על אנשים נדירים, סבלניים ומאוד אכפתיים.. אם אישפוז זה רק בתל השומר! הבנתי כמה המחלה הזו נוראית וכמה עוצמות יש בה. הבנתי שמימנה לצערי אני לא יצא. בשבוע האחרון שקעתי בדיכאון והרצון העז להעלם מתעצם לגבהים שרק אלוהים יודע איך אם בכלל אני יצא מהם. הבנתי שמקומי בחיים כל כך חסר משמעות ושסתם בזבזתי את זמנם חודשיים והבנתי כל כך הבנתי כמה אני לא שווה בלי ההפרעה הזאת. כל כך מנותקת מהחיים ומהרגשות. נגמרו לי הכוחות להכיל את כל מה שקרה בתקופה הזאת. מאחלת לכל מי שבאמת חולם על חיים רק טוב ולא לחשוש לפנו