כן, כן….
עם מה שבא צריך להתמודד. אין ברירה אחרת….
אז הייתה לי תקופה מדהימה, בלי הבולימיה. הגוף חזר לאיזון, הנפש התחילה להירפא, התקווה והציפייה החליפו את מקומם של היאוש והסבל.
אבל תוך יומיים בלבד, הגלגל התהפך חזרה. האור כוסה בעננים, התמונה נהיתה שוב קודרת, ואני… כבר לא ממש יודעת מי אני.
מה שאני כן יודעת, הוא שללא ספק שווה לי להילחם. החיים שלי שווים את זה. השקעתי ובניתי עולם שלם סביבי ומגיע לי לקחת בו חלק.
אני חוזרת לתהליך שהתחיל ונקטע…. אני לא מוותרת.
זה יצליח.
בסוף זה יצליח.