שבת מנוחה … (כך אומרים) אז אני מנסה לנוח ולהירגע, מנסה להכין את עצמי למחר, לרגע שבו אשמע מה הוחלט בענייני. כבר שבוע אני "עובדת" על עצמי לכל מצב שלא יהיה, בוחנת את כל האופציות, לא רוצה להיות מופתעת מקווה להיות מרוצה. רוצה הזדמנות אחרונה, חייבת, צריכה נואשות, מתחננת … רק שלא יוותרו עלי לפני שאני אוותר … אלוהים! פעם אחרונה, הזדמנות, משהו … אני יודעת שאם יופסקו לי המעקבים, שם זה ייגמר. לא עוד היכרויות עם מטפלים חדשים ולא הצבת תנאים או עמידה ביעדים חדשים, לזה אין לי כח, והאמת שגם לא טיפת רצון. טוב, הול