לא ברור לי מאיפה אני מוצאת כוח לקום כל יום בבוקר ולהמשיך.
נשבעת לכן. אין לי מושג.
שום דבר לא נהיה קל יותר. או מובן יותר.
זה פשוט לקום כל בוקר ולקבל את ההחלטות הנכונות. להחליט לאכול ארוחת בוקר, ואז ארוחת עשר, ואז ארוחת צהריים וכן הלאה.
מחכה ליום שכבר לא יהיה לי את הכוח. אני יודעת שהוא יגיע. הוא תמיד מגיע בסוף.
והגוף הנוראי הזה. אלוהים שיעזור לי עם זה. איך אני אמורה ללמוד לקבל את הדבר הזה? את הגוף הזה שאני תקועה בו ורק מתה לברוח ממנו ולהרוס אותו?
איף