בדיעבד במבט לאחור אני מבין שהייתי מוקנט.
"החברים" מאז שהייתי נער כל הזמן צחקו עליי בצורות כאלה ואחרות… כנראה הייתי חנון מידי בשבילם.
אז לא הבנתי את זה וכל פעם התעלמתי מהם.
בשלב מסויים הם התנתקו ממני, לא באתי להם בטוב.
מגיל צעיר אני בלי חברים.
במשך הזמן, אחרי שנים, פיתחתי חרדה ודיכאון, עוד לפני הצבא.
בצבא זה התעצם והחמיר. אפילו שהייתי ג'ובניק היה לי מאוד קשה ולא הסתדרתי עם חלק לא קטן מהאנשים.
ועכשיו במקומות עבודה שאני מנסה להגיע אליהם, אנשים חושבים שאני מוזר…
במקום אחד שהצלחתי להיכנס אליו תוך בערך שבועיים קלטו שאני מוזר והתגובות שלהם ה