נ Edit החלמה כפויה אני כבר כמה חודשים בתוך מה שאפשר לקרוא לו "החלמה", המשקל שלי תקין, המחזור שלי חזר ויש לי קצת יותר אנרגיות. כן, אני יכולה להבין את ההחלמה הגופנית, פיזית אני מרגישה יותר טוב, באמת, אבל הנפש שלי מעולם לא הייתה חולה יותר! הגוף התרגל לכמות הקלוריות בתפריט כנראה כי אני לא מצליחה לצמצם כמו פעם, זה הרבה יותר קשה, אני לא מצליחה לכבוש את הרעב ולהתעלם ממנו. כשאני כן מצליחה איכשהו לצמצם כמה ימים, הגוף ישר מתחיל להיחלש. פעם יכולתי לצמצם שבועות והגוף שלי תיפקד לחלוטין, למה זה ככה? עכשיו כולם סביבי כל כך מודעים, עדיין מסתכלים לי בצלחת, עדיין עוקביםעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 5 תגובות החלמה כפויה <p>אני כבר כמה חודשים בתוך מה שאפשר לקרוא לו "החלמה", המשקל שלי תקין, המחזור שלי חזר ויש לי קצת יותר אנרגיות. כן, אני יכולה להבין את ההחלמה הגופנית, פיזית אני מרגישה יותר טוב, באמת, אבל הנפש שלי מעולם לא הייתה חולה יותר! הגוף התרגל לכמות הקלוריות בתפריט כנראה כי אני לא מצליחה לצמצם כמו פעם, זה הרבה יותר קשה, אני לא מצליחה לכבוש את הרעב ולהתעלם ממנו. כשאני כן מצליחה איכשהו לצמצם כמה ימים, הגוף ישר מתחיל להיחלש. פעם יכולתי לצמצם שבועות והגוף שלי תיפקד לחלוטין, למה זה ככה? עכשיו כולם סביבי כל כך מודעים, עדיין מסתכלים לי בצלחת, עדיין עוקבים אחרי הארוחות אז הרבה יותר קשה להסתיר. אני שונאת את עצמי, שונאת את הגוף שלי, שונאת את החיים שלי, שונאת שונאת את השומן הזה שהתווסף לו, אני כבר לא רזה, אני ענקית וזה הכישלון של חיי. אז כן, על פניו הכל יותר טוב, אבל בתכלס הכל הרבה יותר רע. אני בסוג של החלמה כפויה, הגוף והנפש מורדים בי ואני לא מצליחה לצמצם ולרדת חזרה ואני באמת רוצה, אני יודעת שזה חולה, אני יודעת שזה דפוק, אבל זו האמת. אני רוצה את היכולת שלי לצמצם חזרה, אני רוצה את היכולת שלי להסתיר חזרה, אני רוצה את החוזק הגופני של חזרה, את היכולת ממש לצמצם ועדיין להרגיש מעולה. אני באמת כל כך מתחרטת ששיתפתי פעולה בטיפול, כל כך כועסת על עצמי על כל האוכל הזה שאכלתי (וממשיכה לאכול) ועל כל השומן הזה שהפך לחלק בלתי נפרד מהגוף שלי. אני לא יכולה ככה יותר ואני לא מצליחה לשנות את זה, המשמעת העצמית שלי מעולם לא הייתה נמוכה יותר, אני חלשה ופתטית.</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה