סיפור חיי - כמוני

שניקי · 2017-03-24T16:20:36+03:00

שלום לכולם... מרגישה צורך לשתף בסיפור שלי... אז הנה לכם... שמי שני לצורך העניין בת 29 נשואה עם 2 בנות מקסימות בנות 4 ו-5... אני בת יחידה להורים מבוגרים... מה זה מבוגרים? אמא שלי התחתנה בגיל 40 עם אבא שלי שגדול ממנה ב10 שנים.. הכירה אותו כמה חודשים ומייד לחץ עליה להתחתן .. כל חיי חוויתי ממנו התפרצויות זעם, צעקות, שבירת חפצים בבית, הפסקות חשמל.. תמיד אמרתי לאמא שלי שתתגרש ממנו אבל היא בשלה.. אישה מוכה קוראים לזה.. בגיל 16 עזבתי את הבית ועברתי לגור במחסן בחצר... לא יכולתי לסבול את הצעקות וההשפלות שלו.. תמיד הם היו רבים ואמא שלי הייתה בורחת מהבית בוכה ואני הייתי נשארת עם אבא שלי אחרי ההתקף שלו.. כל פעם הייתי צריכה להחזיר אותה הביתה גם בחורף בגשם בלילה... בגיל 18 היה לי נסיון התאבדות התגייסתי לצבא והיה לי מאוד קשה.. הייתי עם החבר הראשון שלי הזוגיות צמודה ותלותית (שהיום הוא בעלי) וחוויתי טירונות מאוד קשה באוהלים בשיא החורף הייתי מיועדת לגדודים.. עבדתי מאוד קשה באותה תקופה כדי להוציא לי רשיון ולקנות לי רכב (אבא שלי לא היה מוכן לעזור לי עם זה למרות שאני בת יחידה) הוצאתי רשיון קניתי לי רכב קטן והייתי נוסעת לבסיס כל יום עם הרכב . יום אחד ביקשתי ממנו שיתן לי כסף לדלק (חיילת זוכרים?) והוא בתגובה זרק עליי את הכסף הקטן שהיה לו בכיס בעצבים... אני שכבר לא יכולתי לשאת את הכל הסתדרתי לי בחדר ובלעתי חפיסה שלמה של אקמול... אולי 20 כדורים אם אני זוכרת נכון.. התקשרתי לבעלי שאז היה חבר שלי ואמרתי לו שאני אוהבת אותו ושבלעתי כדורים .. מפה לשם הוא הגיע בריצה לבית של ההורים שלי וביחד הם פרצו את הדלת של החדר שלי... לקחו אותי למיון עברתי שטיפת קיבה והייתי מאושפזת.. כמובן שיצאתי מהצבא (מה שרציתי באותה תקופה היום אני מתחרטת מאוד) . אבא שלי מאוד נלחץ כי לא הפסקתי להאשים אותו במקרה, נסע אחרינו עם הרכב שלו למיון ואני לא יכולתי לראות אותו. השתחררתי מבית החולים וישבנו בשיחה אצל הקב"ט ... שם הוסבר לי ולהורעם שלי שלא אוכל להמשיך לשרת בצבא ושמשחררים אותי על נפשי... אבא שלי במקום לתמוך בי אמר לאותו קב"ט שאני גם לוקחת סמים (בחיים שלי לא נגעתי) ושאני עלולה לנסות שוב להתאבד..פרצתי משם בבכי... עברו הימים אני התחלתי עבודה מסודרת בחברה גדולה וגם התחתנתי עם אותו חבר בגיל 20 כבר הייתי נשואה.. רציתי לברוח מהבית.. מהטירוף .. הקשר שלי עם אמא שלי לא היה משהו כי "כעסתי" מאוד על המצב שהיא נשארת איתו... בשנה האחרונה החלטתי שלא עוד.. מישהו חייב להרים את אמא שלי.. כל אחד חייב שיהיה מישהו שילחם עליו...וכך היה.. הרבה שיחות והרבה שטיפות מוח ממני ומבעלי שהיא חייבת שינוי.. יום אחד אבא שלי גילה שאמא שלי עשתה משהו מאחורי גבו, נכנס לחצר עם הרכב וכמעט דרס אותה.. היה יום מאוד קשה וסוער שבסופו אמא שלי חזרה הביתה ואבא שלי לא הבין על מה המהומה . באותו ערב שוב מריבה ביניהם... אמא שלי עושה צעד ומזמינה לו משטרה פעם ראשונה בחייה.. כל זה קורה בלילה... בעלי באירוע ואבא שלי מתקשר אלי אומר לי להגיע מהר הביתה...אמרתי לו שאני לא יכולה כי הבנות ישנות ובעלי באירוע .. מנסה לתפוס את אמא שלי ללא מענה...מסתבר שאבא שלי לקח לה את הנייד ובסוף תפסתי אותה הטלפון האלחוטי של הבית..היא בוכה ומיללת לי בטלפון מתחרטת שהסמינה משטרה ומתה מפחד..אני שמרחמת עליה מחכה שבעלי יחזור מהעבודה מתקשרת אליו...רועדת..בלי יכולת לנשום..מגמגמת..לא מצליחה להגיד לו מה קרה... הוא נלחץ מאוד לבסוף אני מתחילה להירגע לאט לאט...מחכה שהוא יחזור השעה כבר 3 בבוקר... נוסעת להביא את אבא שלי מתחנת משטרה... אבא שבחיים לא נלחם עלי בשום צורה..שלא נותן לי לגור בחצר מאחוריו ולהיות קרובה לאמא שלי.. לא עוזר לי כספית למרות שיש לו יכולת.. מעולם לא חתם לי ערבות בשום חוזה של דירה(ותודה לחמי וחמתי שבזכותם הצלחתי להשכיר דירה) - אני מגיעה לתחנת המשטרה רואה אותו מבוהל עם כל הכדורים שלו ביד (מתמודד עם 4 סרטנים) ומרחמת עליו... חותמת לו ערבות...השוטר אומר לי אם יש לו איפה לישון הלילה כי יש לו צו הרחקה של 3 ימים... כמובן שלישון אצלי לא בא בחשבון..ואמא שלי על קוצים מחכה שאחזיר אותו הביתה.. צו הרחקה מבחינתם זה שום דבר ואבא שלי חוזר לישון בבית כאילו כלום לא קרה.. באותו שבוע אני מחליטה לקחת את אמא שלי לפתוח תיק ברווחה... אני כבר לא יכולה להכיל את הכל ומעמידה לה עובדה שחייב בעל מקצוע.. כן רוצה לא רוצה מבחינתי זה לא אופציה לסרב לי אני אלחם עליה עד הסוף.. אני כבר לא הילדה הקטנה אני אמא לילדים בעצמי והרבה יותר חזקה מבעבר.. אז היום אמא שלי מטופלת בשיחות קבועות עם עובדת סוציאליות.. מצבה השתפר פלאים..היא סוף סוף מחזיקה כרטיס אשראי ומצליחות לעמוד מולו..היא בחרה עדיין להמשיך לחיות איתו כי אוהבת אותו (אהבה עיוורת) אבל זה שלה ואין לי מה לעשות עם זה... נחזור אליי... אני נשואה לגבר מקסים גבר שבא ממשפחה מאוד חמה..ההורים מאוד מעורבים עוזרים בהכל..אבל עם השנים די הוריד לי את הבטחון...היינו רבים המון ליד הילדים..היה צוחק על העדה שלי(אשכנזים והוא ממוצא מזרחי) והיה אומר שאני בדיוק כמו אבא שלי... עברו השנים הילדים גדלו.. המצב בבית לא פשוט- אין גבולות אני ובעלי לא יד אחת..אני השוטר הרע והוא המפנק.. אני מתחילה עבודה חדשה הוא בדיוק פותח עסק חדש..עסק שמצריך ממנו לא להיות בבית בכלל.. אני מתמודדת לבד עם העבודה, חינוך הילדים,סידור וארגון הבית תוך כדי אני מטפלת בכל ריב קטן של ההורים שלי שמיד אבא שלי מחייג אלי ומקפיץ לי את הלב בלי שום התחשבות.. ואני אומרת.. מי יחזק אותי??? אני צריכה להיות חזקה למען הבנות שלי...הגדולה שלי עם חרדות מאוד קשות..בורח לה פיפי קבוע כל לילה..לא מוכנה ללכת לחברות ויש לה התקפי זעם בלי סוף..גם הקטנה..הם ההפרשים של שנה ומאוד קשה לי בתוך כל הבלאגן הזה ואני פשוט קורסת... ותודה למי שקרא עד לפה... אציין שאני התחלתי עם הציפרלקס שזה כדור נהדר ואז הפסקתי..כל התקף קטן אני לוקחת לוריוון שמשפיע לי על השינה ואני כבר כמו מסוממת מנותקת מכולם בלי רצון לעשות כלום.. ואני אומרת.. עד מתי ??? כמה זמן אוכל להמשיך במצב הזה?