אני חיה עם המחלה הארורה הזו מרבית חיי, מעל 23 שנים. אני פשוט עייפה כבר, נפשית ופיזית. אני בתת משקל קל יחסית, אבל יש תמונות שאני רואה בהן את עצמי ואני נראית לעצמי רזה וחולה ואני מתביישת ושונאת את זה. במקביל לגמרי, התחושה שלי מול עצמי וכשאני מביטה בגופי וחשה אותו, יש את הגועל מכל שומן/עובי, קטן ככל שיהיה, ופחד מתמיד מהשמנה. כל זאת, קשור במישרין לאכילה מינימלית בימים טובים ובולמוסים והקאות בימים קשים. המלחמה נגד הימים הקשים היא יום יומית ולעיתים אחרי כמה ימים קשים נדרשים ממני כוחות נפש עצומים להשגת ולו יום אחד עם אכילה מצומצמת ונטול בולמ