אני מותשת מעצמי…
כאילו אני שני אנשים שכל דקה מתווכחים. ואני לא מגזימה שאני כותבת כל דקה. אני נעה ביום אחד מדכאון לאושר עילאי לפחות כל שעה.
דברים משפיעים עליי מאוווד.
אני יכולה לשמוע איזה שיר שמעורר בי מחשבות אופטימיות ואז לחשוב שהעולם הוא מקום יפה ושיש תקווה וכיף לי לחיות ואז להתקל באיזשהו הרגל בעייתי שלי (בד"כ דחיינות, ילדותיות) ולהגיד לעצמי שאני בדכאון ושאין טעם ואני רק רוצה לשכב במיטה כל היום. אבל אני יודעת שזה לא באמת ואני כן רוצה להצליח אז אני שומעת איזה שיעור מוטיבציה וחוזר חלילה… ובפועל אני לא באמת ממש מתקדמת למימוש המטרות שלי,