רכבת ההרים בראש נמשכת…
הירידות תלולות יותר מפעם לפעם.
האופק נעלם ואיתו גם התקווה.
מזכיר לעצמי שמחר יום חדש והשמש תזרח.
אבל הכאב הפנימי שלא מרפה.
אוכל אותי מבפנים ומבחוץ.
מנסה להראות עסקים כרגיל כלפי חוץ אבל בפנים מלחמה.כאוס.צעקות שרפה חומצה.
נמאס