א Edit ניסיון בהתמודדות עם חרדה היי, בטח לכל אחד כאן יש פז"ם חרדות שונה, אצלי זה התחיל לפני פלוס מינוס 8 חודשים. אני רוצה לשתף אתכם במסע שלי ובמה עזר לי ספציפית ומאוד אשמח (אפילו אבקש) מכם לשתף בחוויות המועילות שאתם חוויתם, בתקווה שנמצא יחד איזה נוסחה מנצחת 🙂 אז נעשה את זה מסודר ונתחיל מרשימה של הפעילויות (קצת מצחיק לקרוא לזה ככה, אני יודעת) שאני עשיתי שחלקן עזרו וחלקן ממש לא: מה הועיל לי? א. שיעורי יוגה. אני סטודנטית אז אני מנסה ללכת לפחות כפעמיים בשבוע, לסטודיו מיוחד של יוגה. זה פעילות ספורטיבית שמשלבת נשימות והרבה ריכוז כי יש תרגילים שעובדים על שיווי משקל – ובנוסעוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה תוכן שליחה 5 תגובות ניסיון בהתמודדות עם חרדה תוכן<p>היי,<br /> בטח לכל אחד כאן יש פז"ם חרדות שונה, אצלי זה התחיל לפני פלוס מינוס 8 חודשים. אני רוצה לשתף אתכם במסע שלי ובמה עזר לי ספציפית ומאוד אשמח (אפילו אבקש) מכם לשתף בחוויות המועילות שאתם חוויתם, בתקווה שנמצא יחד איזה נוסחה מנצחת 🙂<br /> אז נעשה את זה מסודר ונתחיל מרשימה של הפעילויות (קצת מצחיק לקרוא לזה ככה, אני יודעת) שאני עשיתי שחלקן עזרו וחלקן ממש לא:<br /> מה הועיל לי?<br /> א. שיעורי יוגה. אני סטודנטית אז אני מנסה ללכת לפחות כפעמיים בשבוע, לסטודיו מיוחד של יוגה. זה פעילות ספורטיבית שמשלבת נשימות והרבה ריכוז כי יש תרגילים שעובדים על שיווי משקל – ובנוסף זה ממש דרך חיים. כל חברי היוגה מחבקים ואוהבים, והגישה היא לקבל את כל מה שאנחנו לא יכולים לשנות. זה פעילות ספורטיבית שאני נהנית ממנה, היא מאתגרת וגם מרגיעה – אז אני מאוד ממליצה שתמצאו סטודיו כזה ליד הבית ותנסו לעשות יוגה. יש שם אנשים מכל המינים ומכל הגילאים, ככה שלא תרגישו חריגים בשום צורה, מבטיחה! אני מכפר סבא בעיקרון, אז מי שרוצה לדעת פרטים על הסטודיו שלי מוזמן לשלוח לי בפרטי 🙂<br /> ב. תרופות. כן כן, אני יודעת שהרבה מנסים להימנע, מפחדים משינויים במינונים ומחפשים כל הזמן את הקומבינציה המתאימה – אבל מבחינתי אישית התרופות היו משנות חיים. אל תוותרו על האופציה הזאת, על תפחדו משינויים – לא סתם זה אחד מקווי הטיפול הכי מבוקשים שיש.<br /> ג. טיולים עם הכלבה שלי. יכולה להגיד לכם שהיא אצלי כבר כשנה ולא ייחסתי לה יותר מדי חשיבות, אפשר להגיד אפילו שההורים שלי היו אחראיים על הטיפול בה. אבל מאז שהתחלתי לצאת איתה לטייל בערבים, אני מרגישה שהיא אחד הגורמים שמאוד עזרו לי להוריד מצבי חרדה. כשהייתי בהתקף בערב הייתי לוקחת אותה לטייל, היא משחקת עם חברים שלה ואני צופה בהם מתרוצצים – וכל השמחה הזאת משתלטת עלייך ומורידה את הלחצים. אם יש לכם בעלי חיים, תתעסקו איתם הרבה – תשחקו איתם, תחבקו אותם כשקשה לכם, תטיילו איתם – הם מביאים אהבה ללא תנאים, ותמיד יהיו שם בשבילכם לא משנה מה.<br /> ד. מדיטציות – אני בעצמי ממש לא יודעת להיכנס לזה לבד, אבל ביו טיוב יש המון המון מדיטציות שמומחים העלו שנועדו להפחית חרדות. יש כאלה יותר טובות ויש שפחות אבל אני מאוד ממליצה להיכנס ליו טיוב ולהתחיל לחקור. זה עשה מבחינתי פלאים לפני השינה, היו אפילו כמה פעמים (לא הרבה מידי, לא רוצה להעלות בכם יותר מדי תקוות) שנרדמתי באמצע הסשן אפילו בלי לשים לב. זה קשה להתמיד בזה, בעיקר כי הרבה פעמים מרגישים שאין זמן, אבל אני יודעת שאני חייבת להשתדל יותר כי זה באמת משהו כל כך פשוט שמאוד עוזר.<br /> *עד כאן רשימת הדברים המועילים. תספרו בבקשה על חוויות שאתם מצאתם כמועילות בשביל שאוכל לשלב אותן גם.<br /> מה לא עזר/עזר ממש מעט?<br /> א. דיקור סיני. עשיתי 20 סשנים, ולא יכולה להגיד שהרגשתי יותר מדי שינוי, זאת הפעם הראשונה שאני מתנסה ברפואה סינית והאמת שהיא לא הייתה מוצלחת במיוחד.<br /> ב. פסיכולוגים. הייתי אצל 3 שונים. היו פגישות שיצאתי מהן עם הרבה תובנות, ללא ספק. אבל לרוב הרגשתי שהם מבזבזים לי את הזמן ומדברים איתי על דברים מובנים מאליהם. אשמח אם יש לכם המלצות למישהו שבאמת עזר לכם ולא מתעסק בשטויות, כי אני עוד לא מצאתי מישהו כזה.<br /> זהו, זאת הרשימה שלי. מבחינת תפיסה מחשבתית – אני חייבת להגיד שהכי חשוב לא לוותר על החיים. תעשו את מה שאתם רוצים לעשות, אל תחשבו שמשהו מונע מכם לעשות את זה – אתם לא חלשים יותר מאדם אחר. תלכו אחר החלומות שלכם, גם אם זה סופר קשה (כמו ללמוד הנדסת חשמל בתל אביב) ואל תוותרו לעצמכם. אתם לא חלשים יותר מאלה שלא סובלים מחרדות, אלא ההיפך, אתם יותר חזקים מהם. אני עושה את כל מה שהם עושים אבל מתמודדת גם עם משהו מאוד קשה שהגוף שלי חווה, וזה רק אומר שאני יותר חזקה מהם. פחדתי שבגלל החרדות לא אהיה טובה בזה, פחדתי שלא אוכל לתפקד ושלא אצליח ללמוד אבל דווקא כשיש לי מטרה ומסגרת אני מרגישה הרבה הרבה יותר טוב. הלימודים מלחיצים הרבה פעמים, ללא שום ספק, אבל אין סיבה שהחרדה תעצור אותי. אל תפחדו לנסות, גם מבחינת חוויות בחיים וגם תרופות שונות שמציאים לכם, כי בסופו של דבר זאת לא מחלה כרונית והיא יכולה לעבור, רק צריך למצוא את השיטה.<br /> מתנצלת על החפירה, מקווה שעזרתי ומחכה לתשובות מכם. מוסרת המון תמיכה ואהבה לכל חברי הקהילה שהם כמוני, אתם לא לבד.<br /> אביגיל</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה