אני כל הזמן עייפה. כל הזמן. בכל הזדמנות שיש לי-אני במיטה.
אני תוהה אם זה כתוצאה מהמשקל, כתוצאה מעייפות נפשית או שילוב של שניהם ביחד….
אז שתדעו – אני עייפה. ממש.

ביום שיש היה בולמוס, בבית ההורים. בלילה כשכולם ישנו. ואפילו לא קלטתי שאני בבולמוס אלא רק בדיעבד. משהו הזיה. כאילו הייתי מנותקת. אני זוכרת שאכלתי, משהו ועוד משהו ועוד משהו. ועוד ועוד. אבל זה לא היה מתוכנן כמו בולמוסים אחרים שלי, וגם אני לא ממש זוכרת מה אכלתי, רק שבמשך שעתיים לא הפסקתי לאכול. הקאתי פעמיים. אז באסה שזה קרה. ממש. לפחות זה לא הפך אותי. ביום שבת ישנתי עד שש אחר הצהר