מאז שגיליתי את עולם החרדה, הרבה אנשים דיברו איתי על יציבות. בתאוריה, ברגע שהגעתי למינון מסוים, החרדה אמורה להיעלם לגמרי. היום, אחרי כשמונה חודשים של נסיונות עם מינונים ותרופות שונות, אני תוהה אם ההגדרה הזאת נכונה בכלל. החיים כל כך לא יציבים, איך אפשר בכלל לוודא שהרגשות שלי יהיו יציבים? איך אפשר לא להיכנס ללחץ בשנה הראשונה ללימודי הנדסת חשמל? זה קצת מוזר שברגע שנכנסתי לעולם החרדה, כל לחץ שאני חווה מוגדר כחלק מההפרעה. ומה עם כל שאר האנשים שחווים גם את אותו הלחץ, אבל לא מוגדרי כסובלים מהפרעת חרדה?
אני לא מבינה איפה נמצא הגבול בין מה שסבי