Edit מבין? לא מבין? דיברתי עם מחלקת החינוך בעיר שלי ואין להם מה לעשות. אין מסגרת שתתאים לי בסביבה או בכלל. אז לא פתרנו כלום. יש שתי אפשרויות – להיכנס לחינוך מיוחד לבית ספר למתמודדי נפש או פטור מחוק חינוך חובה. בבית הספר למתמודדי נפש יש אנשים "לא טובים" לפי מה שהרווחה אמרה, כלומר זה בית ספר מיוחד למתמודדי נפש וילדים אלימים. אני לא רוצה ללמוד בבית ספר או לעשות בגרות, אז האופציה הזו ירדה מהפרק. לגבי פטור מחוק חינוך חובה, ההורים שלי בחיים לא יסכימו. אבא שלי חייב שאני אהיה במסגרת, בית ספר או עבודה. הוא לא מוכן שאני אהיה בבית. ואני לא מסוגל להיות באף אחד מהם, עוד... 0הגיבושתפוהועתק ללוחדווחו הוסיפו תגובה שליחה 18 תגובות מבין? לא מבין? <p>דיברתי עם מחלקת החינוך בעיר שלי ואין להם מה לעשות.<br /> אין מסגרת שתתאים לי בסביבה או בכלל.</p> <p>אז לא פתרנו כלום.<br /> יש שתי אפשרויות – להיכנס לחינוך מיוחד לבית ספר למתמודדי נפש או פטור מחוק חינוך חובה.<br /> בבית הספר למתמודדי נפש יש אנשים "לא טובים" לפי מה שהרווחה אמרה, כלומר זה בית ספר מיוחד למתמודדי נפש וילדים אלימים. אני לא רוצה ללמוד בבית ספר או לעשות בגרות, אז האופציה הזו ירדה מהפרק.<br /> לגבי פטור מחוק חינוך חובה, ההורים שלי בחיים לא יסכימו. אבא שלי חייב שאני אהיה במסגרת, בית ספר או עבודה.<br /> הוא לא מוכן שאני אהיה בבית. ואני לא מסוגל להיות באף אחד מהם, זה לא שלא ניסיתי.<br /> וגם אם אני אעבור לחוק חינוך חובה זה יהיה רק בשנה הבאה, לשנה אחת בלבד (י"ב).</p> <p>בשביל שאולי המצב שלי יהיה טוב יותר ואני אוכל אולי לתפקד בבית ספר או עבודה אני צריך טיפול, וטיפול לא מגיע. כי אין כסף, ודרך המדינה זה לוקח חודשים עד שאתה מתחיל טיפול, ואז עוד חודשים עד שאתה אולי מצליח לשנות משהו בעצמך.<br /> ומי בכלל מבטיח שאני אוכל לעמוד במסגרת של טיפול?</p> <p>העובדת הסוציאלית שאלה אותי מה הייתי רוצה לעשות אם הייתי יכול לעשות הכל, בלי תוצאות לבחירות. אמרתי לה שהייתי רוצה לא לעשות כלום. לא לקום בשעה מסוימת, לא לעשות מטלות, לא ללכת למקומות, פשוט כלום. כי כל-כך קשה לי אפילו לקום בבוקר עם השעון או לעשות כלים כל יום או לזרוק את הזבל או לתת תשומת לב לחתולים שלי כי אני ריק, אני פשוט ריק.<br /> וזהו. אני יודע שזה לא מצב שיכול להיות אפשרי ולא בטוח שיהיה בכלל טוב, אבל זה מה שאני מרגיש ובאמת חושב עליו.</p> <p>בסוף השיחה היא אמרה לי משהו אחד שלא אמרו לי אף פעם בשיחות עם הרווחה או עם מחלקות חינוך כאלו או אחרות: "מצטערת שלא יכולתי לעזור לך"<br /> וזה צורם אבל גם מרגש<br /> להגיע למצב שאף אחד לא יכול לעזור לך בגלל שאין לך כסף או כוח או רצון.<br /> ואז אתה נכבה מחדש, כאילו הסוללות נגמרו.<br /> וזהו.<br /> ואני יושב על הכיסא בחדר, מחזיק בטלפון ביד אחת, ביד השנייה מחזיק סיגריה.<br /> העיניים שלי עייפות והראש כואב, הראש כאילו מלא במחשבות אבל גם ריק מהן, לא מסוגל להתפקס.<br /> ורק בא לי לשקוע ולשקוע… להיות מתחת למים ולעצום עיניים.<br /> להרגיש את רצפת הבריכה נוגעת בגב שלי וגורמת לי לצמרמורת. </p> <p>בום. מציאות.<br /> ואף אחד לא באמת מבין….</p> מחיקה עריכת הפוסט ביטול שמירה