בס"ד

אני ספינה,
הלב שלי באמצע סערה.
אני זרוקה,
בלב הים בלי שמץ ודבר.
מספרים מרקדים לי על גג העולם,
זורקים משוואות נכנסים למשבצות.
העולם עשוי כריות,
הנחיתות תמיד רכות.
ואנחנו עטופים פצפצים,
מפחדים להישבר- להיכשל.
אני השמש, אני המזל.
אני רוקדת סטפס מסביב לגלגל.
אני חופשה-חופשייה,
אני אהובה ונחמדה,
אני הסיבה והתכלית, אני יחידת עילית.
אז לזרוק את הראש במדבר,
בקבוק וודקה ונגמר.
להקשיב לפרדי מהבוקר עד
המחר-המתומחר.
כן הכל צפוי,
הרשות שלי נתונה.
ומה תהיה הבחירה שלי?
אולי הבריחה, אשב לי בזריחה
ואקרא.
אשב עם אראלים, נדבר על מלאכים.
איברים מתפק