בס"ד

ט"ז טבת התשפ"ג.

כבר שעות שיש גשם, רעמים, הכלבים משניי צידי רועדים.

מתחת לפוך, על הכרית של האהובה.

בין לבין יוצא לי להגיד "ברוך אתה ה' שכוחו וגבורו מלא עולם", ברכה כזאת מגניבה על הרעמים.

ואיך אומרים? העננים מתנשקים.

ואלוקים, טוב הוא לא כועס- אולי הוא קצת כמונו מנסה שנשים אליו לב.

ואז אני כבר ערה, מתהפכת מצד אחד אל האחר אומרת לעצמי "עוד מוקדם מידי להתעורר".

וכשאני מבינה שהלכה השינה, אני קמה לחצי ישיבה.

אפשר לשמוע את החוליות של הגב אחת אחת מתפוקקת לה, איזה תחושת שיחרור מדהימה.

'מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה רבה א