טוב אני לא ממש יודעת איך להתחיל, חדשה פה, לא בטוחה שאני במקום הנכון. לפני 8 חודשים פחות או יותר החלטתי שאני ממש שמנה ושאני חייבת להתחיל דיאטה, בשבועות הראשונים זה היה פחות או יותר מאוזן, ספורט, מאכלים בריאים, נשקלת פעם בשבוע, קצב ירידה איטי אבל בטוח. לאט לאט הפכתי מעט אובססיבית למשקל, נשקלת לפחות פעמיים ביום, לא אוכלת 95% אחוז מהמאכלים, האוכל הפך לטקס מאוד קבוע, מדוד וכמעט לא משתנה. רוב הימים משתדלת לא לעבור את ה300-600 קלוריות. הראש שלי כל הזמן בזה, אם תאכלי X תעלי 300 גרם, בלילה "יורדים" בערך חצי קילו, משמע בבוקר תשקלי Y. לפעמים אני
הקהילות שלי
בלוגים שמעניינים אותי
האם אתה בטוח שברצונך למחוק את הפוסט?
שים לב: הפוסט יימחק, אך התגובות אליו יישארו זמינות.
הפוסט שפרסמת נמחק
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחולא נראה לי שיש סיכוי שאתקרב לנושא הזה שוב, זה כל כך מפדח ומביך אותי שמדברים איתי על זה, גם אמא שלי חופרת לי על זה כל הזמן וגם חברים מדי פעם. כן, זה קשה, כן לפעמים אני חלשה וקשה לי, אבל יותר מכל אני הכי רוצה בעולם לרדת עוד, אסור לכתוב פה משקלים אבל אני לא תת משקל, יש לי לפחות עוד שני קילו עד שאגיע לתת משקל. אני עוד לא מספיק רזה, פשוט חייבת לרדת עוד. אני גם לא חושבת שיש לי הפרעת אכילה, אני פשוט חושבת שאני בדיאטה קיצונית וכשאני אגיע למשקל שאני רוצה, אני אאט קצת את הקצב וארשה לעצמי קצת יותר.
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחוד"ר נועה גור אריה,
אני חשובת שכדאי לעלות את המודעות בבתי הספר לנושא של טיפולים פסיכיאטרים ואו פסיכולוגיים.... שפחות יפחדו לגשת לטיפול... מה קורה עם זה? מתקדם משהו?..
- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו- 0
- הגיבו
- שתפו
דווחו